להסכים לרגעים האלה שאני יושבת בבית ובטוחה שיש משהו יותר חשוב לעשות מאשר להריץ את הניוז פיד של הפייסבוק. להסכים לשבת במנוחה, אולי לנגן בגיטרה או לקרוא ספר, כי כל כך כואבים לי השרירים. או כי…סתם, בא לי.
להסכים. להסכים לא לעשות כלים למרות שהכיור מלא, כי אין לי כוח, ונכון שעם כל שניה שעוברת רוטב העגבניות נקשר לסיר יותר ויותר, הם עברו דרך לא פשוטה יחד, אבל זה יחכה ולא יקרה כלום. להסכים לאכול שוקולד כשאני רעבה למרות שזה לא הכי מזין, להסכים להשקיע ולבשל מאפס למרות שבא לי רק המון שוקולד. להסכים ללכת לישון מוקדם כשיש הופעה ממש אדירה וממש ליד הבית, כי אני קמה מוקדם ואני חייבת לגוף שלי את האנרגיה הזאת.
צילום: אור קאופמן
להסכים ללכת למקום שכנראה לא הייתי בוחרת בעצמי ללכת אליו, כי קיבלתי הזמנה שטופת חיוכים ואני מנסה לצאת מאזור הנוחות שלי ולהגיע למרחבים חדשים. להסכים לאי סדר במחשבות, בבית, בעשיה, בהתקדמות, בידיעה. להסכים לא לדעת, להיות תלויה בין שני רגשות דומיננטיים ולא להחליט מה אני יותר- מרוצה, או מתוסכלת.
להסכים להביט בפרצוף כועס שמסתכל עליי בתוכחה ולא לקחת אחריות על הרגשות שלו, לא לנכס את הכעס, לא לבכות בגלל שהוא זה שכועס. להסכים לחכות, בסבלנות ולא במרמור, שיפתחו את השער בנחלת בנימין כי איחרתי בחצי שעה להוציא את האוטו. להסכים לחפש חניה במשך שעה למרות שעוד שלוש שעות אני שוב בדרכים.
להסכים שהמוכר בחנות הבדים אחרי החניון יכוון אותי לתוך חניה למרות שאני יכולה לבד, למרות שאני לא מסוגלת לכבד אף יצור חי כרגע. להסכים לחייך אליו ולהודות לו בנימוס. להסכים שבלעדיו לא הייתי עושה את זה. להסכים לעבוד קשה גם כשאין כוח, להסכים לעצור גם כשיש עוד מלא כוח. להסכים לפחד ולהילחץ לפני שאני הולכת להראות משהו שלי.
להסכים לבכות כשאין שום סיבה, כשהחיים יפהפיים והכל מושלם. בכי כזה…משחרר, שמזכיר לי את הילדות, כשלא הכרתי את היכולת לא להיעתר לרגשות שלי. להסכים להזדהות עם מחשבות מרושעות, ואז להסכים להיזכר שאלה רק מחשבות, להסכים לשים הכל בצד בשניה ולהיות משהו אחר. להסכים לא להאמין לעצמי כשאני מספרת לעצמי בתשוקה של מיסיונר כמה אני לא בסדר.
להסכים. להסכים לתת לזה להיות שם, בין המילים השקטות בראש…ולא להאמין. ככה – לא להאמין. להסכים להקשיב, להסכים לחבק את זה חיבוק של דב חלל אסטורנאוט, ולא להאמין לזה. להסכים להיות אדם חדור אמונה, להסכים לומר שחזרתי בתשובה, לא בקטע יהודי-דתי; שמצאתי את האלוהים שלי ושזה ממלא אותי אור. להסכים להאיר, להסכים לקרון, להסכים להיפגע. להסכים להיות גדולה כשכולם קטנים והדבר האחרון שהם רוצים זה תזכורת בצורת אדם שמרשה לעצמו.
להסכים לדבר בכנות עם מישהו שלא מסתכל בעיניים. להסכים להיחשף. להסכים לסלוח על דברים שפעם ידעתי בוודאות נחרצת, שלעולם לעולם כל עוד נפשי בי – לא אסלח עליהם. להסכים לטעות, לנסות ולפשל, להשתדל הכי הרבה שאני יכולה ולהתרסק. להסכים לקום אחר כך בראש מורם, בגאווה, באומץ. להסכים להיות אמיצה כשכל מה שאני רוצה הוא לעבור דירה אל מתחת לשמיכה.
להסכים לגור מתחת לשמיכה כשאני יודעת שההתמודדות היא בלתי נמנעת ואני רק דוחה אותה. להסכים לדחות אותה. להסכים לשאול שאלות שאף אחד לא רוצה לשמוע, ולהגיד את האמת בפנים. להסכים לאהוב דברים זמניים, אנשים שתכף לא אראה יותר, אנשים שיהיו שם תמיד.
להסכים להיות אני.
//נגה רימון