בשבועיים של טירוף אני לא מבינה מה קורה לי, שבועיים של עשרות הודעות, אלפי חיוכים, שבועיים בהם הכל מתחשק לי. מתחשק לי להשאר איתו ערה כל הלילה וללכת גמורה לעבודה, בא לי לשמוע אותו שר בפינה של איזה בר ולדעת בתוך תוכי שאני כבר שבויה.
אני לא בטוחה מתי זה התחיל ואיך בדיוק זה נגמר, הכל קרה כל כך מהר, הכל נראה כמו חלום שאט אט פשוט התפזר. הוא מצא את המקומות הכי רגישים שלי, פיזית ומנטלית, הוא ראה אותי במצבים הכי כנים שלי, גם הוא אמר שאני לא נורמלית.
"את לא יודעת להיות לבד", הוא אמר, כמה הוא צדק. לא רציתי להיות דקה בלעדיו, לא רציתי לחשוב על שום דבר, רציתי את הכאן ועכשיו.
Liron Buzaglo Photography
תמיד חשבתי שאהבה היא דבר מוזר ואני לא באמת מבינה, אחרי הכל כפי שכולם יודעים – אני עדיין ילדה. אבל אהבתי את הקודם ובו התאהבתי, ויש הרבה הבדל בין השניים, המון בלאגן ורגשות, והתאהבות היא דבר מוזר, בטח כשהיא נמדדת על כף המאזניים.
אם חושבים על זה לעומק, אין הגיון בתחושה – הלב מכתיב, הראש מציית, הגוף נכנע. ואני נכנעתי לתשוקה שכמוה לא ידעתי בעבר, נכנעתי לנשיקות שלו על הגב שלי, במשך שבועיים חשבתי "מתי נפגש כבר?". הלב מכתיב, הגוף נכנע, הראש מציית וזה פשוט בלתי נמנע. וככל שאני חושבת על זה יותר, מתגברת בי התחושה שמשהו ממנו קצת נשאר וזאת אני שלא מצליחה לוותר.
ביקשתי את עזרתו עם המילים ואיך שזה נשמע, הרי בדרך כלל אני לא הבחורה הכי ברורה. תכתבי מהלב, הוא היה אומר לי, לא מההגיון, וזה כבר שלושה ימים שאני לא מצליחה לישון.
Dana Bar-on Photography
מנסה להבין איך היו לי שניים בלב ואחרי שבועיים של טירוף הוצאתי אחד בלי להתחשב. איך הכל התהפך בלילה אחד? אני כל הזמן שואלת, באמת שבסך הכל רציתי כותרת.
איך אפשר להסביר לכולם שזה אפשרי לאהוב יותר מאדם אחד, איך אפשר להסביר שזה גורם לך להיות ממש מפוחד? לא רוצה להיות אפילו רגע בלעדיו, רוצה להמשיך להיות נעולה בין זרועותיו.
"אני לא רוצה ללכת", אני אומרת לו במין משפט שאני לא מצליחה לסיים, "אני ממש מפחדת שפתאום הכל ייעלם". ואיך בוחרים בין השניים? איך יודעים באמת מה טוב? איך מנקים את הלב והראש?
העיניים כואבות לי כבר מרוב מחשבות, אני לא יודעת להיות לבד ולא עם אף אחד, אני רק רוצה לחיות בלי עקבות.
בשבועיים של טירוף אני לא מבינה מה קורה לי, איך אדם אחד הצליח להפוך לי את הלב ולשנות תפיסות עולם, איך לעזאזל הוא ישב שם והקשיב לכל השטויות שהיה לי להגיד, איך הוא כבר ממש רחוק מכאן.
Liron Buzaglo Photography
אם באמת היו חוקרים לב של אדם, כנראה הוא היה מורכב משגעון ובלאגן, אחרת אין לי דרך להסביר שבועיים כאלה, אין דרך להשאיר הכל מאחור, בטח לא באופן מופגן.
את תמיד צודקת, הוא אמר כמה פעמים וצחק, ואני חשבתי שכנראה חינכו אותי נכון ואותו מצוין, כי האישה תמיד צודקת אבל אני ילדה, בגלל זה רק טעויות אני עושה.
ואחרי לילות שטופי זיעה באוטו קטן, הוא עשה את שיחת "יחסינו לאן". אני לא רוצה שום דבר אחר, אני רוצה את הכאן ועכשיו, אני לא רוצה לחשוב, אני רוצה להרגיש, אני אומרת לו בעודי מלטפת את פניו.
וכנראה שזה אף פעם לא ייגמר, החור שבלב תמיד יישאר.
הוא הוריד אותי בבית, נשק לי ארוכות,
אמר "שלום, אבל לא להתראות".
// שירי אביב