לפני שעולות עלי כל הפמיניסטיות – בואו נעשה רגע סדר:
MILF = MOTHER I'D LIKE TO FUCK
אמנם אתרים מסוימים יציעו לכם (הגברים) מילפיות בפרסומות מגעילות ועטורות חזון, אך לא, אלה לא בהכרח נשים שרוצות להזדיין כל היום, אלה נשים, וליתר דיוק אמהות שהייתם רוצים…
זה לא עזר.
רגע! לא לצעוק!!! אני אסביר את עצמי…
אז אני אחרי לידה. שלוש וחצי שנים אחרי לידה. האמת לא רואים עלי. אני נראית פחות טוב מהיום בו יצאתי מבית החולים עם בתי הקטנה, ואני ממש לא הולכת לשפוך את כל הרעל הירוק והקנאי שיש לי על כל אותן יפהפיות שה-DNA והחסה שפרו עליהן ונראות בנות 12 גם בגיל 40 + 3 ילדים.
אופס יצא קצת.
אז רק לשם הסדר הטוב, כפי שאמרתי – מעולם לא הייתי רזה/ כוסית / שווה / כל קלישאה גברית אחרת. תמיד הייתי עסיסית, שופעת, אחת שיש מה לתפוס….
בינינו, אף אחת מהמחמאות הנ"ל לא גרמה לי להרגיש סקסית, ואני בכל זאת אישה, רוצה להרגיש סקסית! גם אם זה לא פוליטקלי קורקט או מתאים לאג'נדה הפמיניסטית. זאת אני. לא אתן.
בא לי שכשגברים מסתכלים עלי הם יחשבו מחשבות נעימות, ולא "איזה גבר את!" אז אף פעם לא הייתי זו שמסובבת ראשים, ואז גם התחתנתי, ואז גם הפכתי לאמא, ובדרך קצת שכחתי שאני גם אוהבת להיות אישה. לעצמי.
וכל המבטים אל החזון המופלא שגדל עם השנים, רק גורמים לי להרגיש כמו 'מאמא עוף', וכל הגברים שחושבים שהחיבור בין חלב לציצים הוא סקסי באיזושהי צורה – לאאאאא!!!
שלבי ההנקה הם לא סקסיים!!! אל תערבבו בין השניים! בבקשה!!!
אבל אז, לפני כמעט שנתיים, נסענו לנפאל, אני וזוגי, ובגלל שהוא גבר נדיר, אחרי עשרה ימים שטיילנו יחד, הוא חזר לארץ לילדים, ואני נשארתי לטייל עוד עשרה ימים לבד (אקדיש לזה פוסט מבטיחה).
הוא חזר לילדים, ואני פתאום הייתי רווקה. כשפגשתי אנשים חדשים, עברו בדרך כלל כמה שעות עד שעלה ה'עניין הזה' – "אה כן, אני חוזרת לארץ, כי אני צריכה לחזור לילדים…"
"ילדים?!??? למה בת כמה את???"
פתאום לא הייתי סתם 'דבה', הייתי אמא, בנפאל, משתזפת על המים בבגנאס. היה לזה קסם מסוים מסתבר. זו היתה הפעם הראשונה, שבה מישהו אמר לי את זה. "איזה מילפ את!" הוא לא באמת רצה לזיין אותי, ידעתי את זה, ובכל זאת משהו בלב שלי פתאום פעם אחרת. כן, אני באמת שווה. ממש שווה!
אז רק שיהיה ברור. זה לא שאני מחפשת. ממש לא! נשואה באושר, ואוהבת לאהוב את בעלי.
זה גם לא מחמאה מכל אחד, בטח לא מאיזה מרייר בפייסבוק ששולח הודעות בפרטי, אבל מדי פעם כשמגיע איזה גברבר צעיר, ואומר את זה בחינניות, ובידיעה שזה לעולם לא יקרה בינינו – זו המחמאה הכי שווה!
ודרך אגב, עוד לא התחלתי לדבר על הגרסה הגברית (שלמרות שבחו"ל מגדירים אותה כDILF, אני דווקא אוהבת יותר את הגרסה של מיכל, חברתי ללימודי הכתיבה, שהבטיחה שתקרא!)
FILF!!! זה פשוט ככה! פילפי!!!
// אורנה פלס