אני רוצה לספר לך שלפעמים אין לי כוח. זה לא איזה דיכאון כזה, פשוט עייפות כללית. אני רוצה לספר לך שלאחרונה הריקנות דומיננטית אצלי רוב הזמן, ושאני לא זוכרת איך זה מרגיש כשבאמת מאושרים. אני רוצה לספר לך שיש לי כאבי בטן איומים, ואני לא ישנה בלילה כמו שצריך. אני רוצה לספר לך שהפחדים שלי לפעמים נעשים גדולים מדי, אז אני מטביעה אותם באלכוהול, אבל בבוקר הם שוב צפים. אני רוצה לספר לך שאני לא מצליחה לכתוב סיפורים. ושזה מתסכל אותי, כי פעם הם היו פשוט זורמים.
אני רוצה לספר לך שאני לא כל הזמן מאוהבת בעצמי, ושיש בי גם מקום לאחרים. אני רוצה לספר לך שלפעמים אין לי כוח. זה לא נטיות אובדניות, זה פשוט שאלות שעולות. לדוגמא- למה בכלל אנחנו חיים? אני רוצה לספר לך שכשהייתי קטנה הייתי פחות עצובה, או לפחות ככה זה ממוסגר אצלי בזיכרון. הרי ביננו, הכל זה הבניות זיכרון, לא? ומי אמר שזה כל כך נורא לצבוע את המציאות בצבעים אחרים? זה לא הופך אותנו לפחות חזקים.
אני רוצה לספר לך שקצת נמאס לי כל הזמן להיות חזקה ובסדר, שלפעמים מתחשק לי שילך לו לעזאזל כל הקונטרול. אני רוצה לספר לך שאני רוצה למצוא עבודה של גדולים, אבל תכלס, אני בכלל לא סגורה על זה שאני באמת רוצה להתבגר, ובכלל, אני די מפחדת מכל הקטע של 'עולם המבוגרים'. אני רוצה לספר לך שאני מבולבלת, ומחפשת את עצמי, ושכל העניין הזה מסורבל ומתיש. אני רוצה לספר לך שהייתי שמחה שכבר היו לי תשובות, שהייתי שמחה למצוא, אבל אני לא מוצאת, וזה די מצב ביש.
אני רוצה לספר לך שאני רוצה יותר ממה שיש לסביבה שלי להציע, ולכן הרבה פעמים אני נשארת רעבה. אני רוצה לספר לך שאני אוכלת הרבה בגלל זה, ושלמרות זאת אני אף פעם לא שבעה. אני רוצה לספר לך שעצוב לי על כל מיני דברים, וקשה לי לעיתים עם עצמי ועם אנשים, ואני גם לא מאוד מרוצה מהשגרה, ולפעמים כשאני הולכת ברחוב כולם נראים טיפשים. אני רוצה לספר לך שאני קצת בודדה. אני רוצה לספר לך שלמרות כל ההצגות, אני צריכה עזרה.
אני רוצה לספר לך שלא איבדתי לגמרי את התמימות, או שלפחות ככה אני מקווה. אני עוד מעוותת את הפנים ועושה פרצופים מול המראה. ועדיין שואלת את כולם אם הייתי נשארת ככה לכל החיים, עדיין הייתם חברים שלי? אני רוצה לספר לך שיש לי המון רעיונות חדשים, הם פשוט כרגע לא יוצאים לפועל, הם מתעכבים. אני רוצה לספר לך שיש כל מיני דברים שמרגשים אותי, זה פשוט שכרגע הם מתחבאים מתחת איזה עץ.
אני רוצה לספר לך שאני עדיין חולמת על נדנדה מעץ, וגם עץ, ובית. שאני ממש בדרך הנכונה למצוא את מה שחיפשתי, רק צריכה עוד קצת סבלנות. אני רוצה לספר לך שלפעמים דווקא יש לי כוח, אני פשוט צריכה דחיפה קטנה בישבן כדי שאוכל להתחיל לרוץ.
// שקד שפי