אוי לא. לא לא לא… לא מאמינה שהגיע הבוקר כל כך מהר. אני כל כך עייפה. אולי אני אודיע שאני מאחרת? בא לי למות. למה לא סופ"ש. טוב אני אקום. מהר, לפני שהשותפה תתפוס את האמבטיה. וואו, אני נראית כמו מזרון ים מנופח. לפחות השיער נורמלי הבוקר. חייבים לנקות את הכיור הזה, מי משאיר ככה משחת שיניים? כמה רעש הקומקום הזה עושה, לעזאזל. לקפה הזה יש טעם של אבנית.
מה אני אלבש? חם היום בכלל? מה זה משנה, גם ככה במשרד קפוא. לקחתי הכל? יופי החוצה. "בוקר טוב" , תסתום. גם את. גם אתה. סתמו כולכם. אני אשים מוזיקה, זה בלתי נסבל. עוד דקה לאוטובוס. לא מאמינה שאני פותחת את הבוקר בריצה. להזיע לפני המשרד, נו באמת. הרגע קמתי רעננה וכבר אני מלאה בפיח ומרגישה מלוכלכת. איך שוב אין מקום? שיוציאו יותר קווים לשם, גם ככה מפוצץ פה, מושלם לפיגוע. של מי התיק הזה?
פפפפפ למה אתה מפהק לי על הפנים ובלי לשים יד?! גם ככה האוטובוס חנוק. ותוריד את היד, השחי שלך הרג אותי. וזאת, שתתרחק ממני קצת. השיער שלה מדגדג לי את היד. והערס הזה יימח שמו עם הרמקולים, אפילו האוזניות לא עוזרות לי. הו, התפנה מקום, אלליי. שיט, איך היא הספיקה, כמו עורב על נבלה. מה נסגר עם הברקסים? נהג, תרגע! אני מתה לרדת כבר מהאוטובוס הזה. יש לי בחילה.
אני חייבת עוד קפה. "בוקר טוב", אל תפנה אלי יותר בחיים. "בוקר אור. תודה, יום טוב גם לך", גם את, בחיים. המים של המשרד יותר טעימים מהאבנית בבית. מי לעזאזל מתקשר לפני 9:00? כל כך קשה לי עם הבוקר הזה. וואו כמה מיילים, טוב מיד אני איתכם, חדשות וחזרתי.
לא נמאס להם להתפרע בטיסות? ועוד בשביל אגוזים? מה אתה סנאי? איזו יפה בר. שוב פיגוע? שוב מסיתים נגד ישראל. שוב עליית מחירים. אין היא מהממת. רכבת תחתית בתל אביב. לקום שעה קודם!?!? יותר מוקדם ממה שאני קמה עכשיו?! הקריסטל מת' חלחל לכנסת, אה?
סופסוף הקפה התחיל להשפיע. עבודה, עבודה, עבודה. מעולה, כל השוטף מתוקתק. הו! איזה חלום הזוי היה לי בלילה, מה נזכרתי רק עכשיו? אני חייבת להתקשר לדודה מרסל היום לוודא שהכל בסדר ולא באמת פגע בה גמל. מייל דחוף לאבא, "מה המספר של מרסל?". 10:00 בבוקר. עכשיו התעוררתי. באמת הגיע הזמן.
בוקר טוב.
יום ראשון. בא לי למות.
// לילך דהן