בצבא שנאתי להגיע לבירת המדבר. התחנה המרכזית בבאר שבע סימנה שבועיים נוספים בחולות עוטף עזה, מריבות קשות על העליה לאוטובוס היחיד שנוסע לכיוון וריח עז של פיח ומקדונלדס. כשהתחלתי לחשוב על תואר, זה היה המקום האחרון עליו חשבתי.
תוכניות לחוד, ומציאות לחוד. מכתב חגיגי בישר לי שהתקבלתי ללימודי מדעי ההתנהגות בבן גוריון, ואני מצאתי עצמי נוסעת שוב לעיר היונים והחולות כדי למצוא לי מעון חם שינעים את זמני בשלושת השנים הבאות. שמעתי רבות על ההילולות של בועת הסטודנטים הדרומית, אך דבר לא הכין אותי לקראת השנים הכי טובות בחיי.
מתוך עמוד הפייסבוק
shmerko Photography
השבוע הראשון ללימודים נפתח באיחור אופנתי בחסות חמאס (הם דאגו לי לכמה השכמות במהלך השנים), ומצאתי את חברתי מהטיול בדרום אמריקה בשיעור הראשון ושמחתי שאני לא לבד במערכה. כמו ילדת כאפות מסכנה הייתי מקבלת שיחות בימים הראשונים מאמא, "נו, כבר מצאת חברים בכיתה שלך?", הייתי מתחילה עם בנות בקורסים כדי להתחבר ומבקשת את הטלפון שלהן (מדעי ההתנהגות הוא חוג שבו לומדים 95% בנות ו5% ספק בנים). לאחר שבועיים התגבשה לה חבורה נהדרת של בחורות איכותיות וזורמות שהולכות לקרוע את הבועה.
כל מה שאומרים על בן גוריון, נכון. המסיבות משוגעות ומתפרשות לאורך כל השנה- מסיבות דירה, מסיבות בריכה, ב"איינשטיין" (שנסגר ת.נ.צ.ב.ה) או ב"ברקה". לשיעורים של 8:00 בבוקר קמים רק החרשנים או אלו שהצליחו לגרד עצמם מהמיטה עם הנגאובר קשוח.
אגודת הסטודנטים הכי חזקה בארץ נמצאת שם- מרצה עושה לכם משהו לא ראוי? יש לכם חתיכת גב. יום הסטודנט? למה רק יום, אם אפשר יום של הופעות ויומיים של מסיבות בריכה משוגעות? פסטיבל פורים הכי היסטרי שתראו בקמפוסים בארץ עם, איך לא, מסיבת בריכה מיד לאחר מכן. לנופש השנתי באילת 80% מהסטודנטים הולכים ולא משאירים מקום לספק- החבר'ה של בן גוריון יודעים איך לחגוג. כמות האלכוהול והשמש שספגתי בתואר הזה בלתי נתפסים.
כל הכיף הזה גורם לך לרצות להישאר, להשקיע בלימודים הקשים ממילא רק כדי להיות שם, לא להפסיד אף בירת צהריים או ארוחת שישי עם החברים במרפסת. זו בהחלט החוויה הכי קרובה שיש בארץ לקולג' האמריקאי, כשרוב הסטודנטים אינם מקומיים ולכן שחרור היא מילת המפתח בבאר. כל אחד שמגיע פותח לעצמו דף חדש בחממה של אנשים שעשויים מאותו החומר. לא סתם קוראים לזה בועה, התכנסנו בתוך עצמנו. לפאבים של הסטודנטים מקומיים לא הורשו להכנס לרוב, שכונות סביב האוניברסיטה התמלאו במקומות בילוי ובדיירים מלאי חיים.
אין ספק שההתנגשות בין החיים הסטודנטיאלים למציאות הפחות נעימה של השכונות הקשות סביב האוניברסיטה (שאר העיר דווקא אחלה!) יצרה חוויה אותנטית שלא תיחווה במקום אחר. "מה פרגית כמוך עושה מחוץ ללאפה?" הוא משפט לגיטימי לחלוטין שבחורה תקבל ברחובות שכונה ד'. העיר העתיקה היא איזור עם הרבה שיק ווייבים טובים, מלא הופעות טובות ופנינים כמו תיאטרון הפרינג', "עשן הזמן" ו"קפה לולה".
זכרונות מפורים…
אם אתם לפני תואר וחשבתם איך אפשר להעביר שלוש- ארבע שנים בכיף גדול ולימודים ברמה, אל תחשבו פעמיים. השבוע קיבלתי את התואר הראשון שלי, ואני עדיין, לפעמים, מדמיינת את עצמי קמה בבוקר והולכת לאוניברסיטה, וגעגוע עצום שוטף לי את הלב. מי היה מאמין שבאר שבע בסופו של דבר תהיה בית חם ואהוב שאתגעגע אליו.
*פוסט זה מוקדש לכל החתולים של דשא בניין 26 שניסו לקחת לי בולגרית מהסלט.
// לילך דהן
