המלצרית –קווים לדמותה

אני עולה למשמרת. אמנם הרגע התקלחתי, אבל הסינר שלי מריח כמו שאריות חתול מת והוא מבטל לי ברגע כל זיכרון של אמבטיה שהתקיימה אי פעם. שואלת את האחמ״ש באיזו גזרה אני מוצבת הפעם – בחוץ? שיט. בשולחנות הגדולים? שיט. באזור הזוגות? שיט. ראנר? זה כבר שיט קדוש, או כמו שאני קוראת לו – הולי שיט.

המשמרת מתחילה רגוע, אני (להלן: ״המלצרית״) מסתובבת במסעדה בחוסר מעש ואפילו מספיקה לקטר בדקות הראשונות ש׳למה בכלל העלו אותי כי אין עבודה׳. רבע שעה אחרי, אני על מאתיים עם מגש עמוס כוסות, חבילת מפיות תפוסה בבית השחי, שלושה מגבונים על הראש ואחד אלוהינו. זאת בדיוק הבעיה בפיקים האלה, עד שהם מגיעים את נכנסת לשאננות, בוהה בקירות ואוכלת נמלים שמסתובבות על הבר, ברגע שנכנס הטירוף, הגוף נכנס לשוק ומנסה להגיב, ועד שאת עוברת למצב טורבו הפיק נגמר, המקום מתרוקן, ואת ממשיכה לרוץ מסביב לשולחנות כמו חומיני שלא סגור איפה הכיור.

[Duncan] on flickr

חשבתם פעם כמה מוכשרות מלצריות? במהלך המשמרת המלצרית נתקלת במגוון סיטואציות שמטריפות את הדעת – אנשים שעוברים מקום בלי לעדכן אף אחד, ואז כל העובדים תוהים שעה לאן נעלם שולחן 7, בטוחים שהם ברחו ובינתיים עורכים לך משפט, עומדים להוציא אותך להורג, ואז את קולטת אותם יושבים בנחת בשולחן שתיים ואומרים ״אה אגב, עברנו״.

אנשים שמזמינים מנה עם מרכיב מסוים, נניח כוסברה, הם יודעים שיש במנה כוסברה, את מיידעת אותם שיש בה כוסברה, את שואלת אם כוסברה זה בסדר, את חוזרת על העובדה שיש בה כוסברה, ואז כשהיא מגיעה ״אפשר להחזיר את זה? אני לא אוכל כוסברה״.

אנשים שנותנים לך לרעוד עם מגש ששוקל כמו גור פילים ממוצע, בוהים בך בעונג בשעה שאת מחפשת בעיניים חרדות איפה להניח את המנה הזאת בשולחן העמוס הזה, ולא טורחים לעזור לך.

אנשים שרוצים לעזור לך יותר מידי, שולפים לך פריט מהמגש, הורסים לך את כל האיזון וגורמים לך לשפוך את כל מה שהיה עליו עליהם, עלייך ועל העולם. 

והאהוב עליי ביותר – אנשים שנהנים לצפות בך הולכת הלוך ושוב ארבעים שנה במדבר כשהם מבקשים מזלג. ואז מפית. ואז כוס מים. ואז קיסם. והכל. לא. באותו. משפט. אף. פעם.

כמו כן, במהלך עבודתה המלצרית ממלאת מספר תפקידים –

* יועצת לענייני אוכל, ״מה יותר טעים?״

* הטבחית שמכינה את האוכל, ״תכיני לי את זה זריז, טוב?״

* ברמנית, ״אל תשימי לי לימון בכוס״

* מר עולם, ״יש לך מקום על המגש? אז קחי גם את השבע מאות שמונים ושתיים הצלחות האלה״

* מארחת, ״תעבירי אותנו שולחן״

* מגדת עתידות, ״האוכל יצא מהר?״

* מנכ״ל, ״תפנקי אותנו במשהו״

* צלמת אירועים, ״את יכולה לצלם אותנו? לרוחב? עם פלאש.״

* ואיך לא – אחות שלו, ״באמת, זה מלוח, הנה, תטעמי, זה לא מפריע לי״. 

מתוך עמוד הפייסבוק מלצרים עם כבוד

זאת ועוד, למלצרית יש כוחות על טבעיים. כן כן, לא תאמינו, אבל היא נמצאת בכל מקום כל הזמן: היא שם כשאתם רוצים להזמין, כשאתם טועמים את הביס הראשון, כשנגמרה לכם השתייה ואתם זקוקים נואשות לריפיל, כשאתם צריכים שידפקו לכם על הגב לגרעפס, כשבא לכם קיסם, כשדחוף לכם מגבון, כשאתם משתוקקים לפינוי וכשאתם נפרדים לשלום.

תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מתרגזים שהמלצרית לא ניגשת אליכם עכשיו-הרגע-מיד.כולם ממלצרים/מילצרו/ימלצרו בשלב כזה או אחר של החיים. תקראו לזה סירקל אוף לייף – בשורה התחתונה, לא ביקשנו חמישים אחוז טיפ (למרות שאנחנו לגמרי בסדר עם זה), פשוט תגלו קצת הבנה.

אחרי הכל, לא קל להיות כל כך מוכשר…

// קרין פרימן