"למה שלא תחפש דירה ברמת גן או חולון?"
"ולמה שאתה לא תלך לשבת על צריח של מסגד?"
המדינה מתחלקת לשני סוגי ישראלים, אלה שחייבים לגור בתל אביב (או ממש רוצים אך לא יכולים), ואלה שמביטים על הראשונים בבוז וגועל.
ואלו הם חמשת סוגי התל אביבים:
החריגים- הומואים, לסביות, טראנס, בי, קוויר, א-מיניים, מולטי סקסואלים, קסנוסקסואלים, רוכבי פרדות, אמו, גותיים, דתל"שים, שומרונים וערבים שחריגים בנוף הערבי. רובם ככולם מרגישים יותר בבית בתל אביב מאשר בעיר המוצא שלהם, שם הם כנראה נרדפו, נודו או פשוט סבלו. רק לפני מספר שבועות שמעתי בחורה אומרת לבן זוגה ברחוב "זה בסדר, אתה יכול לנשק אותי, אנחנו בתל אביב, לא בבני ברק", הם היו זוג שכנראה ברח ליום של חופש שרק תל אביב יכולה לתת לאנשים שבורחים מהסוהרים שלהם. תל אביב היא עיר מפלט ומגן לכל מי שמחפש להרגיש שייך ועדיין לשמור על ייחודו.
הקרייריסטים– לפי הבדיקה האחרונה שלי יש בתל אביב יותר חברות הפקה ומשרדי פרסום משיש מזומן בארנק של רקפת רוסק עמינח, שרובו הולך כנראה על משרדי יח"צ ופרסום. יש ביקוש רב לעבוד במשרד תל אביבי, נוצץ וחדשני או אפור ומאובק – לעבוד בתל אביב זה להיות צעיר, משפיע ומעניין, ואם הייתה תחבורה ציבורית הגיונית אולי היה גם הגיוני לגור בערים המקיפות את תל אביב.
אך אבוי, התחבורה הציבורית בארץ בכלל ובגוש דן בפרט מתפקדת באותה יעילות של חילוף החומרים של שר התחבורה, ולכן, אם אתם רוצים לעבוד בתל אביב, כדאי שתגורו בסביבה, או שתמצאו דרך להפוך את הנסיעה הממוצעת של שעתיים ביום ליותר פרודקיטיבית (ספר עושה את העבודה בשבילי).
(ספר זה הריבוע הזה שעשוי מהרבה ריבועים דקים יותר וכשפותחים אותו אז יש מלא פוסטים בפנים).
האופורטוניסטים– כל צעיר פעור עיניים שנכנס לראשונה לדירתו התל אביבית החדשה (אם כי קטנה ומטונפת) נושא בליבו חלום – לצאת למסיבות, להשקות ולבארים כל ערב, להתחכך בכל המי ומי, להתיידד עם עברי לידר או חנה לסלאו ולהיות הדבר הגדול הבא.
אין לנו בארץ סלבריטאים, הסיכוי שתראו ברחוב את עוז זהבי גבוה כמעט כמו הסיכוי שהמלצר שלכם יהיה אושרי כהן (מה קורה איתו באמת?).
הילידים– הם כנראה למדו בעירוני א' או בתיכון הפתוח, חלקם הסתכנו ועברו את גבולות העיר כדי להתחנך בתלמה ילין. הקו הירוק שלהם עובר מערבית לאיילון, הרצליה היא הלבנון שלהם, ובת ים היא עזה, הם מכירים בירושלים אך אינם מבינים מה כל הרעש סביבה. לבם הוא טוב, אך אין להם צורך בעולם שמחוץ לתל אביב, כל שיצטרכו קיים בתוך גבולותיה כי העיר מגוונת ועשירה, מלאה בבני אדם שונים ומגוונים, שהגיעו מכל הארץ ומספרים להם את עלילותיהם בהרי החושך. לרוב הם יהיו היפסטרים ויעסקו באומנות כלשהי שמחוץ לתל אביב לא תתן להם משכורת.
התיירים– הם מגיעים לכאן מבולבלים, כל חייהם סיפרו להם שישראל היא ארץ מדברית, שאנו רוכבים על גמלים ושכולם מדברים יידיש. לחלקם מכרו שהארץ שסועת מלחמה ולאחרים סיפרו שתל אביב היא בירת ההומואים של העולם, ואז הם מגיעים ורואים שאנחנו עוד מדינה, ככל המדינות, והם מתלהבים, יש אצלנו כל כך הרבה סוגי אנשים שונים, הקהילות שלנו כל כך מגוונות, ולכל רובד של החברה יש ייצוג בתל אביב (אולי פחות של הימנים, אבל היי, זו בחירה שלהם).
כיאה לעיר הנמל שלנו, תל אביב מייצגת את כל מה שיפה בארץ ובעולם, כל אחד חי את חייו בעצמאות ובנאמנות לעצמו, ועל זה לפעמים שווה לשלם יותר, אבל בחייאת רבאק, שלושת אלפים שקל בשביל דירת 20 מטר?!
// מור מנזלי
