על בנות, וואטסאפ ומר וגברת לי

היי אהובות! (אייקונים של לבבות), לאן הפעם? יהיה לי מה לאכול? כי אני לא אוכלת פטריות. וחצילים. ודגים. ובשר. אבל אני לא בעייתית. הסתכלתי על התפריט. אין לי מה לאכול שם. שמעת שההוא עם המיליון שותפים פתח מקום חדש? אולי נלך לשם? בדקתי איתו. אין לו מקום גם לעוד שבוע. הוא אמר שאפשר לקמבן מקום בלא-מעשנים, איפה שהמכוערים, בצד. בחושך. כרגע יש מקום לשתיים, הוא אמר שמקסימום השלישית תעמוד על הראש. אוף. אז מה נעשה? אולי ביפו? רחוק. אולי איטלקי? שונאת. אולי אסיאתי? חריף. אולי פיוז'ן? שמישהו יסביר כבר מה זה. יש לי רעיון. אולי נלך למר וגברת לי? אייקונים של זיקוקים. 

וזה רבותי, צ'ט ווטאסאפ של בנות. צ'ט כזה מורכב משני יסודות בלבד: שמחה לאיד ושנאת חינם. אנחנו קורנות מאושר כשבחורה יפה העלתה תמונה לא מחמיאה שלה, שולחות צילומי מסך תחת הכותרת "שמלת הכלה הכי מכוערת שנתקלתי" וכשאקס הקריח ועלה במשקל- הצ'ט נכנס לערבות הדדית בסגנון "הוא אוכל את מה שהוא בישל! ליטרלי". אז כן, אין משהו שטני יותר מצ'ט בנות. אולי רק אבו אחמד בפאודה. 

תחום ההתמחות העיקרי של הצ'ט של חברותיי הוא רכילות וטראש וחלוקת התפקידים ברורה. לכן, כינסתי את א. רכילות לוקאלית וא. רכילות חו"ל לשאוף אוויר רווי סלבס במסעדת מר וגברת לי של השף שאול בן אדרת במתחם צמרת היוקרתי. הבנות אספו אותי מדירת המגורים שלי שנמצאת ממש מעל המסעדה, אבל – אז התעוררתי בדירת ה-55 מטר מרובע שלי ויצאנו. כמה חבל היה להגיע ולראות שלא המתין לנו פאפארצי מחוץ למעלית, לא נורא אמרתי להן, בשבילי הכוכב זה אתן. 

הגענו ביום שבת בצהריים לארוחה עסקית הכוללת מנות פתיחה המגיעות למרכז השולחן, עיקרית לבחירה וקינוח בעלות של 139 ש"ח לסועד. פתחנו בקוקטייל פינה קולדה (הכלול בעסקית), סטייל ספינת האהבה. המנות הראשונות היו מצוינות, המצטיינות היו סלט פאפאיה שהחזיר אותי לימי תאילנד העליזים, אגרול תאילנדי שרצינו ממנו עוד ועוד ומנת הדמפלינג עגל שהיתה פשוט מעולה.

סלט פאפאיה תאילנדי

דמפלינג עגל

ועכשיו לעיקריות: חששנו שהצמחונית שלנו, שגם צמחים היא לא אוכלת, תצטרך לנשנש קייל, אבל היא הזמינה את המסמאן קארי הודי צמחוני שמוגש עם ירקות, חלב קוקוס ואורז. על פניו, הכל עשוי נכון, אבל לא מדובר בפיצוח האטום. מנה כזו מוגשת בלא מעט מסעדות בעיר ומבן אדרת מצפים ליותר. הרבה יותר. 

נתחי פילה בקר

ומכיוון שהצמחונית שלנו מקבלת גם את האחר, קרי, את הפרה, דרו יחד באותו שולחן גם נתחי פילה בקר וגם כאן, לא נרשמו שיאי התרגשות. פילה בקר? ראינו. ירקות מוקפצים ובוטנים מלמעלה? בוודאי שראינו. אורז לבן בצד? נרדמנו. 

סלמון מיסו בגריל

מנה נוספת שהוזמנה היא סלמון בגריל מיסו יחד עם ירקות מוקפצים. ובמילה אחת: לחץ. מנה עצומה בגודלה שמוגשת עם ירקות מוקפצים ואורז לבן. לא ברור מה הקשר בין התוספות ומה הקשר בינהן לדג, אף אחת מהתוספות לא "הקפיצה" את המנה. אנדרלמוסיה שלמה. 

נודה ולא נבוש, באנו עם ציפיות. לבן אדרת מסעדות נוספות ששמן הולך לפניהן. אבל במר וגברת לי משהו מתפספס. היא מתיימרת, מתחכמת אבל התוצאה פשוט לא ממריאה. כי זה לא בדיוק אסיאתי וזה לא בדיוק סטריט פוד. אז מה זה בדיוק? אין תשובה לכך, וכאן טמונה הבעיה.

טפיוקה עם פירות טריים

והיה גם קינוח… שכבות שוקולד…

נו בנות, אז איך היה? טעים, וואי, התפוצצתי. כן גם אני. די, לא אוכלת עד מחר. כעבור שעה: תכלס אני קצת רעבה. טוב, גם אני.כבר הספקתי לאכול צ'יפס וחצי מנה סביח. תמונה של רוסלנה בבגד ים אחרי לידה. אייקון של אקדח. 

לכל הפוסטים של שירן

// שירן פינקל