אני רוצה לפתוח בהתנצלות. אני מצטער בפניכם על שנפלתי גם אני לשיט של עיתוני המיינסטרים, וצירפתי כותרת שאמורה להיות, כביכול, טעונה, אך אני בכלל כיוונתי אותה למשמעותה הפחות קופצת-לעין-בשנייה-הראשונה. מי מכם שציפה למצוא פה סיפור מלא כעס וכאב על בחורה שנטשה אותי, בגדה בי או סירבה להצעותיי, קבלו את התנצלותי הכנה. אני לחלוטין אבין אם תרצו לעזוב את העמוד ולבחור לקרוא עוד סיפור של אהבה נכזבת (מבטיח שגם לי יש כאלה, ואפילו טריים, אך לא פעם). הטקסט הזה הוא על כלבה- כלב ממין נקבה, ששמה הוא צ'יקה. כן, אני יודע שזה "ילדה" בספרדית, ולא, זה לא קרה כשהייתי במקסיקו, וכן, האופציה השנייה היחידה היא שזה בהשפעת "קטנטנות", וכן, אני מאשים את אחותי בזה, ולא, זו ממש לא רק אשמתה, אני הייתי שותף לחלוטין. מרוצים?
צ'יקה היא כלבה מסוג קבליר קינג צ'ראלס ספנייל (כמו ההוא של ההיא מסקס והעיר. ראו תמונה מצורפת) והיא כבר לא בדיוק צעירה, היא אפילו כבר די מבוגרת. שלוש עשרה לכלב גזעי זה לא בדיוק גן עדן, אבל למזלה היא כלבה קטנטנה ויחסית עוד צעירה בנפשה. קנינו אותה כשהיא הייתה גורה בת חודשיים, כשאני הייתי בן אחת עשרה, כמה ימים בלבד אחרי שהכלבה הקודמת שלי- בלו (Belu) הלכה לעולם שכולו טוב, שבו אפשר לעשות פיפי איפה שרוצים, אף אחד לא שם לך רצועה, יש מלאי עצמות בלתי נגמר, אפשר לחפור בורות איפה שרוצים, ועוד קלישאות אחרות על הנאות של כלבים. אבא שלי הביא את צ'יקה כי אחרי שבלו עזבה אותנו בכיתי במשך שלושה ימים. כלל לא סיפרו לי כשזה קרה כי הייתי באילת ולא רצו להרוס לי את הטיול. גיליתי את זה בטעות כששאלתי את סבתא איפה היא, ונורא כעסתי שלא סיפרו לי, למרות שבלו ואני לא היינו החברים הכי טובים, אבל היה לי נחמד שהיא בסביבה.
כשצ'יקה באה נורא התרגשנו, אחותי ואני. צילמנו אותה הרבה, פיתחנו את התמונות (ממש כמו פעם), ותלינו תמונה שלה עם משקפי שמש על המקרר. צ'יקה הלכה וגדלה וההתלהבות שלי הלכה ופחתה, ואבא שלי, שיש לו יכולת לגרום לכלבים להתאהב בו בצורה שלא משתמעת לשני פנים, קיבל את האחריות הכמעט מלאה.
צ'יקה היום כבר מבוגרת, כמו שכתבתי, וכבר קצת קשה לה יותר לקפוץ על הספה, אז אנחנו עוזרים לה. ולפעמים בורח לה פיפי בבית, אז אנחנו סולחים לה, והיא לא רודפת יותר אחרי חתולים (טוב, את זה היא מעולם לא עשתה), ונפנוף ברצועה שלה כבר לא גורר אחריו זינוק אולימפי מהספה (כן, מותר לה לעלות) לעבר המעלית.
לצ'יקה לא נשארו הרבה מאוד שנים, אבל משהו אחד היא עושה כאילו היא נולדה אתמול- דורשת. הגברת יודעת לדרוש, לנבוח, לצעוק, ולעשות כל מה שצריך כדי לקבל, אחרי הסיבוב למטה, את העוגייה הזו שיש לה ריח כמו של עוגיות חיות (אבל הטעם שונה, בדקתי). למרות שאני יכול להעביר ימים שלמים בלי ללטף אותה, כיף שהיא באזור, ובבוא היום היא תחסר לי.
// עומר ירדני
