כל חג יהודי אפשר לסכם ב: "הם ניסו להרוג אותנו, הם פישלו, בוא נאכל". גם את יום העצמאות אפשר לסכם ככה, רק שלפעמים נראה שאנחנו רוצים להרוג אחד את השני. לא משנה אם אתה מסכים עם המדינה או נגדה, כולנו חוגגים את היום הזה בצורה מסוימת. והנה 10 סיבות למה חרדים אוהבים את יום העצמאות:
הדגל בישיבת פונביז'
אולי לא ידעתם על זה (ואתם לא – רובכם חילונים), אבל בישיבת הדגל של הציבור החרדי, פונביז׳, מניפים דגל ביום העצמאות, וזה בגלל שמקים הישיבה, הרב כהנמן, נהג כך. כמובן שהעובד הערבי של הישיבה צריך לשמור על הדגל במשך כל הלילה, כדי שבחורים לא יורידו אותו, אבל יחי האבסורד!
שריפת דגלים במאה שערים
כדי להראות כמה אתה אנטי-ציוני, אתה צריך יום ממש ציוני, וזה אחד מהימים הכי טובים בשנה להראות כמה הם משוגעים ולא שווה להתעסק איתם. וכמובן שהצלמים החילונים מספקים להם הוכחות למשך כל השנה עד כמה הם אנטי-ציונים. אבל אני אגלה לכם סוד, אחרי ששורפים את הדגלים, קבוצת הנטורי קרתא חוזרת הביתה לאכול צלחת צולנ'ט חמה, כל אחד ויום העצמאות שלו.
מחשבת ישראל
שזה השם הנחמד שהמורות בסמינרים ולמשגיחים בישיבות נותנים ל"שיעור-האיומים" שמסביר למה אסור ללכת מבחינה אידאולוגית לכל ההופעות והבמות החינמיות, אבל מה שבאמת מונע מצעירי ״העדה״ ללכת הוא הפחד לפגוש את המורה או המשגיח בלבוש מינימלי ובצבעי כחול לבן על הבמה, תוך כדי שהוא שואל אותך "למה אתה לא יושב בבית ולומד למבחן שאמור להתקיים מחר?" ומתיז עליך ספריי חוטים…
זיקוקים
הזדמנות של אבא חרדי להרוויח נקודות של אמונה תמימה אצל הבן שלו ששואל "אבא למה יש צבעים בשמים?" ואז להסביר לו שזה בגלל שהקודש ברוך הוא שמח על איך שאתה לומד טוב בחיידר.
יום חופש מהעבודה
תגיד לחרדי שאין לו יום חופש ביום העצמאות והוא יתחיל להסביר לך למה הוא הכי ציוני שיש והוא חייב לקיים את מצוות היום.
ציוני מסריח
ישנה אגדה אורבנית: שדוסים מסרחים, בגלל שהם מתקלחים. ביום העצמאות כולם מסרחים, בגלל המנגלים.
איפה הכסף?
כל מי שאומר שחרדים לא חוגגים את יום העצמאות אינו אלא טועה, אנחנו מבינים ממש טוב שבלעדיכם לא היינו מצליחים להקים עולם של תורה כל- כך שלא ניראה כמותו. האמת שאנחנו לא חוגגים את זה ביום העצמאות, אלא כל השנה, אבל ביום בעצמאות יש לנו הזדמנות לחגוג את זה אתכם.
ויכוחים
בתור יהודים אנחנו אוהבים להתווכח במיוחד ביום העצמאות, כשמשפחה חילונית ומשפחה חרדית מתחילים להתווכח והשאלות: "למה אתם לא משרתים?" ו"במה אתה יהודי?" נשלפות. "סבא שלי היה רב”, "אתה יודע שהאדמו"ר של קהילת סערט-ויז'ניץ ועוד רבים וטובים שירתו בצבא" יום העצמאות לא היה יום כזה מיוחד בלי הוויכוחיים הללו.
על-האש
אנחנו אולי חלוקים על כל כך הרבה דברים, אבל אף אחד לא מתכחש לעובדה שרק תנו לנו סיבה להפגיש את הנקניקיות האמריקאיות עם החומס הערבי בתוספת לאפה מרוקאית, עם קבב עירקי ואנחנו נעשה את זה.
כי אין לנו ארץ אחרת
בסופו של יום אנחנו אולי שונים, לא מסתדרים, בא לנו לקרוע אחד לשני את הצורה, כמו כל משפחה, אבל בסופו של יום באחורי הראש אנחנו זוכרים שאנחנו משפחה למרות ואף על פי הכל.
חג שמח!
// יהודה אדלר