ממש כמו שמדמיינים את זה, אני יושב לבד על הבר כשמוסיקה אלקטרונית עכשווית מתנגנת ברקע. אני מזמין ויסקי ומחכה.
הברמנית בעלת הפרצוף החמוץ והישבן הקפוץ מודיעה לי שבכל מקרה אני צריך לקום, כי המקום שאני יושב בו שמור.
ממש כמו שמדמיינים את זה, אני יושב לבד על הבר.
בינתיים, הדייט שלי מאחרת.
הרגשת האפסיות תופסת מקום נוח היישר מהשוליים של הרגשות העכורים הנשכחים אל המיינסטרים של המח.
המוסיקה נפסקת.
הפסקת חשמל כללית בבר וחושך, מה שמזכיר לי שהתבוננות חסרת מעצורים במחשופים לא מוכרים יכולה להוביל למקומות רעים מאוד.
אבל גם למקומות טובים, נניח להרגשת התעוררות מינית שתזכיר לי שאני חי, גם אם לפעמים זה לא מרגיש ככה.
הבר מתחיל להתמלא באנשים חצי מפורסמים, כאלה שרק תל אביבים עם ותק יכירו. אני מרגיש עוד יותר קטן. דרך החלומות שלי המוקרנים על מסך הווידאו בבר, אני נזכר בפעם האחרונה שראיתי אותך;
בדיוק התחילה פה עוד מלחמה וישבנו לדרינק במסעדת דגים בשדרה. עשיתי את עצמי כאילו כל המפגש הזה הוא בסך הכל שערה טורדנית שצריך לתת לה לצאת ואז - עם פינצטה - לשלוף אותה ולראות איך היא משייטת ברוח, כמו הנוצה מפורסט גאמפ.
הייתי צריך לזכור שאת לא נוצה, שבתל אביב אין באמת רוח וששערות טורדניות זה דבר כואב. תאמיני לי.
דיברנו רגיל וביקשת שאספר לך הכל. שתקתי שנייה ואז אמרתי בפשטות שכיף לי בעבודה והכל? הכל בסך הכל בסדר.
חייכת, אולי כי האמנת לי.
שתקתי, כי יש דברים שלעולם לא אספר לך;
לא אספר לך כמה ההורים שלי קיוו שתיעלמי כבר. כן, כן - אותם פולנים חביבים אתיאיסטים התפללו כל יום שהכישוף הזה שאת יעלם והילד שלהם ימשיך בחיים בלי ״משיגנע״ תורנית.
לא אספר לך שאחי רצה לתפוס אותך לשיחה מלב אל לב שבמבצע אחד פלוס אחד תכלול גם איזה סטירה מצלצלת ו-וואן ווי טיקט, נגיד לקאבול פינת אום כולתום או חור אחר.
לקח לי קצת זמן להבין שזה לא כי הוא לא אהב אותך, זה כי הוא אהב אותי.
כל הבגדים שקנית לי - בפח. כל התמונות שעל המחשב – בהייד. אני לא אספר לך את זה.
לא תשמעי ממני שכל פעם שהיית מאבדת את זה ומתחילה לצרוח, הייתי נושך את השפה כדי לא לנשוך לך את העורק הראשי. חבל להרוג פרצוף כל כך יפה, לא?
כשהיה לנו סקס גרוע - זה היה בגללי. לא רציתי.
גם גברים מסוגלים לזה, לתת את החצי פרצוף של ״וואי בייב, איזה מדהימה את״ אבל בעצם לחשוב ״וואי גילי, איך לא מסרת?"
לא אספר לך למה כשהיה לך יום הולדת התקשרתי ודיברנו שעה.
זה רק בגלל שלילה קודם היה לי סקס מעולה עם אחרת. ככה קל יותר להיות נחמד אליך - כשאת לא במחשבות.
היו לי עוד דברים לא לספר לך, אבל הדייט שלי הגיעה.
אחרי חצי שעה בערך היא חייבת להתרענן בשירותים ואני מנסה לגנוב מבט חטוף באחוריים שלה כדי להבין אם אני רוצה או שלא.
הערב זורם לו על מי מנוחות, צוחקים מתי שצריך ומרצינים בזמן. שלוש כוסיות ויסקי ואין הרבה דברים בעולם בחוץ שיגרמו לי ללכת.
בסוף היא מחליטה שאני יופי של בחור, אבל למישהי אחרת. “גם מבפנים וגם מבחוץ אתה מתוק”. היא אומרת. כן, כן – תחנקי.
ממש כמו שמדמיינים את זה, היא הולכת ואני יושב על הבר, לבד.
הייתי מספר לך שגם עכשיו אני חושב עלייך, אבל יש דברים, את יודעת, שלעולם.
// איל דרור
