שמתם לב פעם איך אנשים מסתכלים עליכם דרך החיים שלהם? איך, בלי כוונה רעה ובלי לשים לב, הם שופטים אתכם דרך המשקפיים שהם שופטים את עצמם? איך הם משווים אתכם ובוחנים אתכם ביחס אליהם או לאחרים? איך הם כופים עליכם לעיתים את הדעה שלהם וההבנה שלהם, את הניתוח שעשו על פי הערכים שלהם והאמונות שלהם – לחיים שלכם. כאילו כולנו רוצים את אותו הדבר וצריכים לחשוב אותו דבר, להיראות אותו הדבר ולהיות מגניבים באותה צורה. כאילו יש רק דרך אחת נכונה.
כשאתה מסתכל עליי – מה אתה רואה?
לא פעם בשיחות על בגדי ים, חזיות וגוזיות, בנות אמרו לי "אז תעשי ניתוח להגדלת חזה". מצחיק, יש כה הרבה דברים אחרים שאעשה בחיי לפני שאחשוב בכלל לעשות ניתוח להגדלת חזה. אני אוהבת את הציצי שלי כמו שהוא, גם אם במשקפיים שאתם מסתכלים בי זה נראה לכם לא הגיוני, הרי הוא קטן, איך אני שלמה איתו?
ולמה אני לא הולכת על עקבים? הרי אני מטר וחצי! למה אני לא הולכת לחדר כושר ולמה אני לומדת תואר שני שהוא לא ממש פרקטי למציאת מכרה זהב, למה אני הולכת לטיפולים אלטרנטיביים ולא לפסיכולוג "אמיתי", למה אני לא לובשת יותר שמלות ולמה אני לא יוצאת יותר ולמה אני גרה בגבעתיים ולמה ההורים שלי משלמים לי על הלימודים.
אלה עם הפיוז הקצר יחשבו שאני פראיירית אם אני עושים דברים בשקט, כאילו בשביל להצליח או לנצח צריך להגביר ווליום. אלה שעובדים מגיל 12 יחשבו שאני מפונקת. אלה שלא עבדו דקה בחיים שלהם יחשבו שאני קמצנית. המזדיינות יחשבו שאני שמרנית והשמרניות יחשבו שאני "נותנת". בקיצור, הבנתם את הקטע.
רואה אתכם דרך המשקפיים של עצמי
לכל אחד יש מה להגיד ולכולם יש דעה. אם יש דבר אחד שהבנתי בתקופה האחרונה הוא שאף אחד לא באמת מבין ולא באמת יודע. אף אחד לא יכול לראות אתכם באמת. לא כי כולם רעים, אפילו יש לי כמה חברות שלא הייתי מחליפה בעד שום הון שבעולם, אבל מי שהוא לא אני לא יבין אותי כפי שאני. לעולם.
זה אולי נשמע מאכזב, אבל אחרי מספר שבועות שחשבתי על זה לעומק, זה דווקא מנחם מעט. זה מוריד מהלחץ למצוא חן, לרָצות אחרים, זה מפחית את ההיעלבות מביקורת. זה מוריד את היכולת של אנשים מבחוץ לערער אותי. זה מאפשר לי לחיות יותר ברוגע ולסמוך יותר על עצמי.
אני סומכת על עצמי, ואני אוהבת את זה שבכל מקום שהגעתי אליו מצאתי חברים טובים. שתמיד יש לי סביבי אנשים שאוהבים אותי. שתמיד יש לי למי לפנות ושתמיד יש מי שרוצה את עצתי או הקשבתי.
אני מקשיבה למה שאומרים לי. חשוב לי לשמוע מה יש לכם לומר. זה גורם לי לחשוב ואני שוקלת את זה ומהרהרת בזה ולפעמים זה אפילו מאיר את עיניי, אבל בסופו של יום, אני מבינה שאתם רואים את מה שעובר עליי דרך מה שעבר עליכם, וכנראה שגם אני רואה אתכם כך. זה מנחם. תחשבו על זה כמה שבועות.
לפני כמה שנים, כשנעלבתי מהערה עוקצנית של איזה בוס מטופש בעבודה זמנית, אבא שלי אמר לי "תפסיקי לקחת ללב כל מילה שמישהו אומר". לקח לי זמן אבל אני חושבת שאני כבר כמעט מצליחה לעשות את זה.
// סיוון סטרומזה
