פוקחת את העיניים ליום האחרון בחיי. מחר יפגע בכדור הארץ אסטרואיד שישמיד את האנושות ויהפוך את כולנו לחלקיקים קטנים. חלקיקים של אנשים, חלקיקים של זיכרון, חלקיקים של אטומים.
אז מה אני עושה ביום האחרון בחיי על כדור הארץ?
קודם כל עוצמת את העיניים לעוד איזה שעה. מי רוצה לחיות את היום האחרון בחייו עם שקיות כחולות מתחת לעיניים? אחרי שקמתי מהמיטה, אני אוכל את ארוחת הבוקר הכי טעימה והכי ישראלית שיש. חביתה, אולי שקשוקה, בטח עם לחמניות. וסלט ירקות עם מלא חסה, כי אני חולה על חסה. בטח תהיה גבינה אולי קוטג', קצת כבוד להמצאות ישראליות. ומיץ תפוזים וקפה. ברור שקפה, ועם סוכר, כי למה שאני אשתה עם סוכרזית?
זה היום האחרון שלי על כדור הארץ, מחר הכל מתפוצץ. אני לובשת את האאוט פיט הכי הורס שיש לי בארון בלי לחשבן יותר מידי על מה יגידו לי. לא מתביישת לחבוש כובע. לא מתביישת ללבוש פרווה. לא מתביישת לשים את האודם הכי אדום או הכי סגול שלי. מסירה את כל העכבות שמעכבות אותי כשאני בוחרת בגדים מול הארון בבוקר. לא אכפת לי מה יגידו, זה היום האחרון שלי על כדור הארץ.
אחר כך אני קצת עוברת על התמונות שלי ובוחרת אחת ממש מוצלחת. אם בכל זאת מישהו ישרוד את הפיצוץ מחר ויחליט לשים תמונות זיכרון בכיכר רבין או על שער של עיתון? רק זה מה שחסר לי, שיכתבו עליי בעיתון שאני ז"ל וישימו את התמונה הכי מכוערת שלי מהפעם ההיא שבדיוק התכווצה לי העין והאוזן יצאה שדונית.
היום האחרון שלי על כדור הארץ. אני עושה את הדברים הכי אקסטרימים שיש. אולי צניחה חופשית, אולי גלישת גלים, אולי סיבוב בעיר על אופנוע הארלי דווידסון. מה כבר יקרה לי, אני אמות? שטויות. גם ככה זה יקרה מחר.
מחר החיים האלה יסתיימו. מה הייתי עושה? בטח מתקשרת לבחור שהייתי מאוהבת בו בכיתה ז' וכתבתי עליו לפחות שלושה יומנים אישיים. מספרת לו ככה בשביל הצחוקים איך כבר תכננתי את שמות הילדים שלנו. אחר כך הייתי קובעת עם הבחור שאני מאוהבת בו בסתר, מה זה משנה אם זה חסר סיכוי? שידע. ככה, לנקות את המצפון. אולי אחרי זה הייתי מדברת עם החברה שלי לשעבר ואומרת לה שהיא זבל שהיא וויתרה על החברות שלנו לשווא ושהיא ממש מטומטמת ואני בכלל לא רוצה להיות חברה שלה. בעצם, הייתי אומרת לכל האנשים את כל מה שרציתי לומר ולא העזתי, אבל רק את הדברים טובים. עבדתי כל כך קשה על שיזכרו אותי יפה, אז למה שיזכרו אותי רעה? חוץ מזה שאם כולם מתים מחר, שלפחות ימותו עם חיוך.
את היום הייתי סוגרת עם המשפחה שלי באיזו ארוחת ערב. צוחקת עם אחים שלי בטירוף מהשטויות הכי מטומטמות שיש שאף אחד לא צוחק מהם חוץ מההורים שלי. היינו צוחקים בטירוף עד שאנחנו כמעט נחנקים. מקסימום נחנק, גם ככה נמות מחר.
זה היום האחרון שלי בכדור הארץ ואם לומר את האמת, הוא לא יותר מידי שונה מימים אחרים בחיים שלי. אני לא מאמינה באמרה השחוקה "חייה כל יום כאילו הוא האחרון בחייך", אני לא נאיבית ואני יודעת שצריך ללמוד, לעבוד ולהרוויח כסף לטובת העתיד. אבל אני משתדלת ליהנות. משתדלת לאכול אוכל טוב, ללבוש מה שאני רוצה, להגשים את המשאלות שלי, להגיד מה שאני חושבת ולהיות עם המשפחה שלי. זה לא היום האחרון בחיי, אבל אני אחיה אותו הכי טוב שאני יכולה.
// גל סלונימסקי
