״היי, מה שלומך?״ קיבלתי ממך הודעת וואטספ לפני יומיים, של תמונות מהאירוסין שלך, את לא יודעת כמה שמחתי בשבילך, אחרי הכל עברנו ביחד חתיכת דרך .
לא תכננתי כלום כשנפגשנו בפעם הראשונה, אני גם לא זוכר מי היה הראשון שדיבר, אבל, למען האמת זה לא משנה בכלל, היה כיף ביחד. הייתה לנו מעיין מסורת קטנה משלנו היינו נפגשים לפני שיעור, היית מכינה לי קפה מסבירה לי שאני לא שוביניסט ואת רוצה להכין לי, אחרי השיעור הייתי מלווה אותך לשיעור שלך שהתקיים בדיוק אחרי, ההינו נפרדים ב"נמשיך בשבוע הבא".
שלושה שבועת אחרי זה, כשהזמנת אותי לכוס קפה בשוק מחנה-יהודה כי היית "ממש צריכה לדעת משהו לגבי פוליטיקה-פנים-חרדית", אמרתי לעצמי: "יהודה, תהיה קול, תחשוב על זה בתור כוס קפה עם חבר מהישיבה".
אבל במקום לדון פוליטיקה – טיילנו, הראית לי את המקומות האהובים עליך בירושלים. היה מדהים, הדבר היחיד שהציק לי בכל הערב הנפלא היה השקר שהמשכתי לספר לעצמי כדי להרגיע את המצפון שלי ״זה לא דייט, זה לא דייט״. כדי שלא אצטרך להתמודד עם ההבטחה שנתתי לעצמי ״לצאת רק בשידוך״. אבל כשסיפרת לי על ״ההוא״ ידעתי, ״זה דייט״.
מה שהכי הפחיד אותי זה שאני אתאהב בך. את – בחורה דתיה, שהולכת לסיים עוד מעט תואר שני ויודעת מה זה מערכת יחסים, אני – הבחור החרדי שרק נמצא בתחילת דרכו האקדמית ושמערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לו היא עם השדכנית שלו. אבל דברים כמונו לא נועדו לקרות.
אחרי עוד שבועיים של התלבטויות החלטתי – ״לעזאזל עם התגיות, אולי זה לא יהיה שידוך, אבל בינתיים אף אחד לא הציע לי בחורה כמוך בשידוך״, אבל קרמה-זאת-מישהי-עם-המקצוע-העתיק-העולם וכשהתקשרתי אלייך להזמין אותך לעוד ״לא דייט״ אמרת לי ״אני יוצאת עם מישהו״.
צילום: יעקב גרוס
בפעם הבאה שנפגשנו קצת התעצבנתי כשהתחלת לדבר על ״כמה מהר הקשר שלכם מתקדם״, אמרתי לעצמי ׳הנה היא מכניסה אותי למקום ששמעתי עליו וראיתי אותו בסרטים: ה-Friend-zone הנורא׳. אבל מאוחר יותר, כשחשבתי על זה הבנתי דו-השיח שניהלתי פעם עם חבר, אחרי שחזרתי מדייט ואמרתי שאני לא יודע מה אני חושב ומרגיש כלפי הבחורה ״אתה מרגיש שהיא יכולה להיות הידידה הכי טובה שלך?״, ״אני לא יכול לענות לך על זה, כי בחיים לא הייתה לי ידידה, אבל בטוח שלא הייתי רוצה אותה בתור ידידה״ וקרצתי.
שוב נפגשנו, הראית לי את השרשרת שהוא קנה לך והתייעצת איתי לגבי מה לקנות לו בחזרה. הייתי מאושר לראות אותך מאושרת. רציתי להיות שם בשבילך.
עדיין לא החלטתי האם אני אידיוט בגלל שלא יצאנו או בגלל שבכלל חשבתי שיש מצב שזה יצליח בנינו? אבל שני שיעורים למדתי מכל הסיפור הזה: תגיות עלולות להרחיק אותך מאנשים ובמיוחד כאלה שאתה עשוי לאהוב, ועל המקום שאני לא יודע עם הוא גן-עדן או גיהינום שקוראים לו ה- friend zone.
אז תודה לך על השיעור שלמדתי בגללך, אני אנסה ליישם אותו הלאה בשידוכים, שם תגיות הן גורם מכריע, אבל בעיקר תודה על החוויה של בחור חרדי שנמצא בצמתים קריטיים בחייו בנוגע ליחסו.
אני יודע שבחתונה שלך, אני אראה אולי טיפה כנטע זר, אבל אם מישהו שואל אותך "מי זה הבחור החרדי שרוקד כל-כך בהתלבות?" תעני "סתם ידיד מהאוניברסיטה" עם החצי חיוך שיש לך שאני כל כך אוהב.
על החתום "מועדון יום שלישי"
והנה השיר ששלחת לי אחרי ה"דייט" שלנו:
// יהודה אדלר
