בגלגל"צ נשמעו שישה ביפים ואחריהם קריין משופשף בירך "אחר צהריים טובים" והקריא את החדשות. דיווח שבהפלגה משפחתית סירה טבעה אל מול חופי יפו: הרוגה וילדה פצועה במצב קשה. אחר כך דיבר על אחוזי הצבעה ביום הבחירות ועל מזג האוויר. הלך מהכבד אל הקל. ההיפך מהפוסט הזה.
אפשר להגיד הרבה דברים על הפייסבוק, אבל רק בזכותו התגלה לי על הקשר שבין אושרת לטביעת הסירה יום לפני כן.
אחרי זה אט אט התגלו עוד פרטים בסיפור.
פתאום קמה לה אושרת (*החברה הטובה שלי) בבוקר ולא מתארת לעצמה שזה יכול להיות היום האחרון בחיים שלה. בבוקר של יום הבחירות, היא עדיין לא ידעה שהיום הזה ילווה אותה בכל הרגעים החשובים בחיים, בצומת של ההחלטות החשובות היא תחזור לרגעים שלה על הסירה ותגיד לעצמה שבעצם כל יום, יכול להיות היום האחרון בחייה.
בשבעה, חיכיתי שצבריה, החמה של אושרת תצא מפתח הבית ותסתכל עליי עם העיניים החכמות שלה ותבקש ממני להיכנס. מוזר. ידעתי שהשבעה הזאת היא בשבילה ובכל זאת דיימנתי את זה. אושרת יצאה אליי וחיבקתי אותה בחיבוק מוחץ של אנשים שאוהבים. שתיקה סמיכה הייתה באוויר. הילדים של אושרת ישבו על המדרגות ברגליים חבולות ומיעטו לדבר כאילו שכל שמחת החיים והשובבות שלהם יצאה מגופם והם התבגרו ברגע אחד. ורפי, בעלה, היה מכונס ביגונו הכבד. רק לא מזמן ספד לאביו ועכשיו הוא בשבעה על אמו. כמעט ויכולתי לשמוע את המחשבות שהתרוצצו לו בראש.
על ספסל של פיקניק ישבתי וביקשתי מאושרת שתספר לי מה בדיוק קרה שם, כדי לעשות סדר בחלקי הסיפורים ששמעתי בחדשות ובאינטרנט. ידעתי שזאת הפעם המי יודע כמה שהיא סיפרה את הסיפור הזה, אבל בכל זאת, לא הנחתי לה.
ואושרת התמסרה וסיפרה שהיא ומשפחתה יצאו להפלגה ואחרי רבע שעה בתוך המים המנוע של הסירה כבה. הם חשבו שהסקיפר כיבה אותו בכוונה. זה לא היה בכוונה. הם הבינו את זה כאשר מים החלו להיכנס אל תוך הסירה. אושרת התקשרה למשטרה ובמהלך השיחה, ברגע אחד, היא טבעה. טבעה בתוך הים והסירה התהפכה עליה, היא נלכדה במעקה הרשת של הסירה ולא הצליחה לצאת, היא צללה עמוק יותר ובכל הזמן הזה חשבה שכולם טבעו ושזהו כולם מתים ואולי חשבה עוד כמה מחשבות שחושבים כשנפגשים עם המוות, וצללה עמוק יותר כדי להיחלץ ושוב נתקעה ברשת ושוב צללה עד שהצליחה לצאת.
כמה שניות לאחר מכן, גאיה, הילדה של אושרת, נזרקה לידיים שלה. אושרת חשבה שזהו רק גאיה והיא נשארו בעולם ודמעות טשטשו לה את הראייה. היא הבטיחה לגאיה שלעולם לא תעזוב והידקה אותה אליה אותה חזק מידי. כמה דקות או שניות חלפו ורפי בעלה ניער אותה ובישר לה שכל הילדים בסדר ושתירגע.
רק לקראת חצות של אותו היום בחדר המיון באיכילוב אושרת התבשרה שחמותה אינה בין החיים ושהאחיינית שלה נמצאת במצב קריטי.
כל זמן שהסיפור צמרר לי בגוף חשבתי מה אני הייתי עושה אם הייתי במצב כזה ואז הפסקתי לחשוב, כי זה הפחיד אותי.
אושרת נראתה בסדר, אבל מאחורי העניים שלה הסתתר הלם אחד גדול. הלם של זוכה שהרגע התבשר שזכה בלוטו, הלם של אחד שהרגע שמע שהשופט גזר עליו מאסר עולם. כזה הלם. משהו בלתי נתפס.
יצאתי משם עם כאב בלב. לא פשוט מה שהחברה הטובה שלי עברה. זה גם הכריח אותי לקחת את הסיפור הזה ולשאול את עצמי מה זה מסמן לי?
הסיפור הבלתי נתפס הזה הכריח אותי ללמוד ממנו משהו.
// אירית בן חמו
