אתה מאמין? גם אני לא האמנתי, אבל בסוף מישהו היה מספיק אמיץ כדי לקחת אותי. הוא אמר לי יום אחד "בואי" ולא חשבתי יותר מידי, פשוט הלכתי. ומאז איבדתי תחושת זמן.
אני, שחשבתי שלעולם לא אצליח להתאהב שוב, שהלב שלי נעל את כל דלתות החדרים שלו, נפלתי שדודה לחיוך שלו. לעיניים שלא חוששות להביט בי. למגע הזה שגורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה ולרצות רק להתכרבל בתוכו.
גם אם אלך מולך עכשיו ברחוב ריק לא תזהה אותי. אני לא מי שהכרת. אני לא סופרת או מתחשבנת. הכל קורה כמו שצריך לקרות, דווקא כי לא הגדרנו איך זה צריך לקרות. אני זורמת כל יום מחדש על קרקע בטוחה. אני לומדת כל דקה משהו חדש על עצמי ומחייכת לעצמי חיוך דבילי כזה. אני שלווה ושקטה מבפנים ומעריכה בעיקר דברים שאי אפשר לקנות בכסף. רק הבוקר הלכתי לים יחפה והרגשתי כמה אני לא צריכה בעצם כלום.
זה בטח מוזר לך שאני כותבת לך עכשיו. אני יודעת ששאלת עליי, עם כל הפייסבוקים והאלה, בטח היה קשה לך לפספס שאני מאושרת. נעלמתי, לא כי ניסיתי לברוח. פשוט הרגשתי לרגע שיש לי את כל מה שאני רוצה ואין לי צורך לשתף את כל העולם בהצלחות הקטנות שלי. הן שלי.
טוב לי. אני מסוגלת להניח את הראש על הכתף שלו במשך שעות ולהריח אותו. יש לו ריח רענן כזה אבל לא כזה שמעיר, כזה שמשרה אווירת נינוחות.
בטח חשבת שלא תשמע ממני שוב לעולם. שאיבדת אותי לנצח. אולי פחדת גם או חשבת שאני לא אוהבת אותך יותר. אני כן אוהבת, לא תמיד. תבין, פשוט למדתי לאהוב את עצמי, כמו שאני. הוא קצת מוזר למראית עין, לא אחד כזה שתחשוב לעצמך שהגיוני שהתאהבתי בו. לא ממש אכפת לו ממה חושבים או אומרים עליו. הוא מרגש אותי ומצחיק אותי ואני יכולה להתייעץ איתו לגבי כל דבר בעולם ויודעת שלעולם לא ישפוט אותי וירצה בטובתי ויותר מזה אני לא צריכה כלום. אולי נשאר לי הקטע של לצלם מנופים ולא להצליח לסרב לבורקסים. כל האגו והפוזה שלי התפוגגו.
אתה כל הזמן רצית שאהיה מישהי שאני לא יכולה ולא רוצה להיות. נראה לי שחיפשת את עצמך בי וכשהבנתי שאני לא כמוך ויתרת. חבל לי עליך קצת לפעמים, מכיוון שלא הבנת עדיין שאין עוד כמוך בעולם הזה, אולי דומה אבל לא בדיוק אתה. אף פעם לא גרמת לי להרגיש שאני מושלמת ותתפלא, אני פאקינג מדהימה.
אני כותבת לך לא כדי שתרגיש החמצה, להפך. אני רוצה שתדע שהכל בסדר, אבל לא כמו שסתם אומרים כדי לנפנף. הכל באמת בסדר. הוא אפילו רוצה ילד בקרוב. אתה מדמיין לעצמך אותי אמא? זוכר שאמרתי לך שהילד שלי יהיה גאון כי המילה הראשונה שלו תהיה "כושילירבאק"? אז מצידי שיהיה טיפשון וימלמל אבאבא כמו כולם.
אתה מאמין? אני כותבת לך ולא אכפת לי אם תקרא את זה בכלל או תגיב. אני, שכתבתי על כל כך הרבה אנשים והעברתי להם מסרים במשך שנים, שפחדתי להביע רגשות, שהעדפתי לצמצם עולם שלם ל-140 תווים וחיכיתי לנוטיפיקציות. אני כותבת לעצמי. בפעם הראשונה בחיים אין לי שום מטרה חוץ מלעשות מה שטוב לי וזה מרגיש לי נפלא.
// חן בוקר
