ג׳ורדי שב בכל יום מהעבודה בשלוש בצהריים ושולף מתיק הצד שלו את המפתח לדירה, מכניס לחור המנעול ומסובב אותו.
אני יושבת עם שמלה שחורה מול המחשב וקוראת את המיילים של ליל אמש. הוא מחליף מבגדי העבודה לטרנינג השחור שמדגיש את העיניים שלו, מתחבר לאינטרנט, אני מקבלת הודעה אחרי שציפיתי בשקיקה.
"היי"
ג'ורדי מתעניין לשלומי, אני והאודם שלי מחייכים למרקע. לפעמים הוא מבשל ארוחת ערב אל מול מצלמת האינטרנט, לפעמים קורא ספר טוב, לפעמים מנסה לנגן בגיטרה או יוצא לרחובות לונדון והולך לשיעור היוגה השבועי.
"ג׳ורדי, בן 35, אנגליה, לונדון, במקור מפרבר בספרד"
מדבר אנגלית אך קשה לי להבין, זו אנגלית בריטית בשילוב עם מבטא ספרדי מספרד. אני אוהבת את איך שהוא מבטא את השם שלי, אני אוהבת את לשמוע את הנשימות שלו, אני אוהבת אפילו את הטרנינג שלו.
לג׳ורדי יש בת זוג, שמה מרתה, יחד כבר שבע שנים. הוא אוהב את מרתה הוא אומר, ואני מאמינה לו אבל לפעמים מרגישה שלא כל כך.
הוא אמן, אנימטור, הוא עשה כל מיני סוגים של סמים אבל זה כבר לא מדבר אליו יותר. אחרי שסיפרתי לו על המצב הביטחוני ועל מה שקורה כאן שקצת מלחיץ אותי, הוא החליט לבוא לראות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מקרוב.
ג׳ורדי מתחבר למרשתת כל יום ומחפש אותי, הוא שולח לי מייל כשאני לא מחוברת. לפעמים כותב משהו ארוך, לפעמים סתם מתעניין מה אני עושה. ג׳ורדי רוצה שאתאהב, אבל לא עמוק מדי. לפעמים הוא מפחד שאברח.
שלא אענה יותר.
סיפרתי לג׳ורדי שאני כותבת למגירה, והוא רצה לקרוא למרות שזה בעברית, אז תרגמתי עבורו והוא אהב כל כך, וביקש שאם אוכל אי פעם לכתוב עליו משהו.
כבר חצי שנה שהוא אוהב אותי, חי אותי, נושם אותי, חתיך, רגיש, אוהב לאהוב, מסור, אך כבר לא למרתה.
הודעתי לג'ורדי שאני טסה לאמריקה, בעקבות אהבה ועבודה, הוא לעומת זאת סיפר לי שהוא רווק ורוצה לבוא לארץ הקודש.
חצי שנה אחר כך אני נזכרת במיילים של ג'ורדי, בסן פרנסיסקו;
"It is very nice to think of you. I can recall hundreds of nice moments spent with you, opening my feelings to you and listening to yours. I remember your face, your expressions, your movements. I remember your voice. I remember the sound of your breath. I remember you through the songs we shared. I play them on youtube. Sometimes I -try to- play them on the guitar. They bring the thought of you vividly to my memory.
But there is something even better than think of you: Talk to you. I miss you, little lovely creature. Come soon.
Kisses,
Jordi"
כבר עברו שלוש שנים, אני חושבת עליו, האם אני סתם מתגעגעת לתשוקת נעורים של גיל 19? לימים האלה של אחרי הצבא, שבהם הייתה בי השתוקקות, היו לי שאלות לשאול, כבר לא סקרנית יותר.
שוב שותה כוס יין, אף אחד לא מתחבר למרשתת. רק אני והפינו נואר, רק אני והמנורת לילה, חולמת את ג'ורדי, מנגן בגיטרה, חושב עליי, מוריד את בגדיי, מלטף את כתפי, נושם את צווארי, משכיב אותי לישון, שולח אצבע ללטף את השפתיים שלי.
אהבה בניחוח אחר.
// אילנה מאטטוב
