לפני יומיים קמתי חולה. מאוד מאוד חולה. המדחום ציין בפני שאני לא עומד להיות איתנו עוד הרבה זמן ורשם לי 39 מעלות.
זה לא בא לי בטוב כל הסיפור הזה, התחלתי לכתוב פה לפני יותר משנתיים בערך בתקופה הזאת, כשהייתי סטודנט צעיר (25 זה לא ממש צעיר אבל אתם מבינים לאן אני חותר עם זה) ועכשיו בזמן שאני מנסה ללמוד למבחן שיתחיל בעוד כמה שעות אני עדיין לא מתרגל להרגשה שזהו, זה נגמר השנה.
עד עכשיו השקר הזה של "ילד האקדמיה" שלא עובד החזיק מעמד כל כך יפה, ובעוד כמה חודשים לא תהיה לי יותר ברירה ואני אצטרך או למצוא תירוץ מאוד משכנע (פחות סביר) או שאאלץ להפשיל שרוולים כמו גבר ולחפש עבודה.
כבר מגיל קטן אהבתי למשוך שלבים בחיים, עוד שנה בגן, עוד טיפה בצופים, לצאת לקצונה, ללכת ללמוד משהו כמו מוזיקה שאין מה לעשות איתו לפני התואר. בעצם, כל דבר שירחיק אותי מחיים של אדם בוגר, רציונלי ופרקטי. אם היו שואלים אותי בתיכון איפה אני אהיה בגיל הזה אז סביר להניח שהייתי מוכר לעצמי סיפור יפה על חיים כפריים בחו"ל, כמובן שאני אהיה עשיר בהם ותהיה לי איזו התחלה של משפחה, אבל הרצון שלי לברוח הוא כוח על טבעי שגדולי כותבי הקומיקס לא היו מסוגלים לכתוב אותו בצורה כל כך מוגזמת.
בשלב די מוקדם, אחותי עלתה על התכנית הגאונית שלי, טוב, לא ממש הייתי קורא לזה "תכנית" אלא יותר משהו שקרוב ל"השתלשלות אירועים". באמת שלא בחרתי להיות כזה, אני פשוט בנאדם של מסגרות (שזה די אירוני ביחס לאדם שבמשך פוסט שלם מספר על כמה הוא חריג), אני יודע למצות אותן עד תום ולפרוח באותם "גבולות גזרה" שהן מייצרות, והן מספקות הגנה של צמר גפן מפני "החיים האמיתיים", כמו לנסות לצאת משמיכת פוך בחורף, אתה יודע שאתה צריך ללכת אבל שאריות חום הגוף שלך שמוסרות לאט לאט ממך כאילו קוראות לך: "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?"
אז בחישוב מהיר: יש לי עוד שתי תקופות בחינות , סמסטר שני ואולי קיץ להתבגר ולקחת אחריות. למישהו יש טיפ? איך עושים את זה? איך נראים חיים של אדם בוגר? אולי אני לא אמור לחיות חיים כאלה בכלל. Who the fuck knows?!
מה שברור זה שאני צריך להתאפס ומהר. בשנתיים וחצי למדתי המון: למדתי שאין הרבה חוקרי תקשורת, למדתי שתואר בתקשורת זה כמו למלא טופס טוטו – אפשר ומומלץ להשקיע הרבה כסף כדי "לשפר עמדה" בדרך לזכייה אבל בסופו של דבר זה הימור כמו כל הימור אחר שמישהו עושה ולמדתי שצריך לבחור את הקרבות שלך – יש דברים ששווה להילחם עליהם ויש כאלה שצריך לוותר עליהם מראש.
מה שבטוח? אין דבר כזה שאין דבר כזה. הגיע הזמן לקחת את הצעד הבא בחיים.
הבעיה: אין לי מושג מה הוא.
// יואב שלזינגר
