הצל שלי ואני יוצאות לדרך כל בוקר כבר יותר משלוש עשרה שנים. לפעמים הצל מתרבה, לפעמים הוא אפילו קבוצה, אבל שיוה, הצל הקבוע שלי, תמיד שם.
כבת יחידה להורי המבוגרים, קשה היה ללמוד על לקחת ולתת, על לחלוק ועל משחק משותף כשאין אחים בבית.
בצעד גאוני, לא ברור אם מתוכנן או לא, הם הכניסו חיות טועות באופן קבוע הביתה. עוד לפני שהמושג אומנה גלש לעולם בעלי החיים, אבא שלי עשה את זה בלי פייסבוק ובלי פוסטים קורעי לב. הוא היה מוצא מפה ומשם כלבים מרוטים, מביא אותם הביתה, מטפל, מאכיל, ומלמד על טוב העולם. בהמשך איכשהו, היה מוצא להם בתים. נכון שאולי רוב הבתים שנמצאו אז, לא היו עוברים את הסינון המוקפד שמתקיים היום בעמותות השונות, אבל מבחינתו גם כשפועל בניין שישן באתר הבניה אמר שהוא רוצה את הכלב, יטפל ויאהב, זה היה מספיק טוב.
אני זוכרת ימי שבת שהיינו נוסעים בין האתרים המאמצים השונים, לחלוקת מתנות ומזון ולא רק לכלבים.
מפה לשם, לאיש המקסים הזה, צמחה ילדה פרא, מניפולטיבית ומפונקת שכל מה שרצתה, לרגל סיום החטיבה, זה כלבת פאג סיני גזעית. לא עזרו ההסברים והביקורים בכלביות, כי אני רציתי את הכלב חזיר הזה שראיתי באיזה סרט מטופש.
כך היה, הפאג הוזמן מבלגיה הרחוקה, אבא שילם כמה אלפי שקלים על החיה המסריחה, חיכינו חודשיים להמלטה המוזמנת, עוד שלושה לסיום תקופת ההנקה ויום ראשון אחד בקיץ 2001 נסענו לאסוף את המפלצת.
בבית חיכו לנו שלושת הכלבים הקבועים ואמא שנבהלה מגודל העיניים של הגורה הקטנה ולא הייתה מסוגלת לגעת בה כמה שבועות.
לונג סטורי שורט, מאז שיוה איתי. היא עזבה איתי את הבית, ועברה לת"א, התאבלה איתי על אבא, על ג'ימי, על עזית ועוד מיני בע"ח שנפטרו בדרך, קפאנו יחד בקור של קנדה, חזרנו הביתה, הכרנו בני זוג, עברנו דירות ועוד דירות, עשינו פיקניקים בכל הארץ, נהגנו יחד באוטו בכל פוזיציה אפשרית, צחקנו, חלינו, בכינו המון. נשכנו, ננשכנו, הלכנו בדרך יד ביד, בלי לשחרר.
אחיות.
שיוה כבר לא ילדה, הצל שלי הולך ומיטשטש וכנראה שבקרוב לא יהיה עוד. בעודי כותבת את השורה הזאת, אני מעיפה מבט לכפות הרגליים שלי, וכמו תמיד, בלי פשרות, שיוה שם.
אומנם לא שומעת וכמעט לא רואה, אבל היא שם, תמיד, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהיא תעשה, חולה, עייפה או מלאת עניין ושמחה, שיוה צמודה. הצל הסמיך שלי. אין חברות כמו חברות של כלב, ואני בטוחה שמי שלא חווה זאת, לא ידע עד שיעשה כן.
לכן אני רוצה לספר לכם על היצור הקטן הזה:
זה נודל, פוינטר מעורב בן שלושה חודשים. נמצא והוצל ע"י עמותת הרצליה אוהבת חיות ומחפש בית קבוע ויציב, כזה שלא יחזיר אותו לכלוב בגלל אנרגטיות או קקי בסלון. מוזמנים ליצור קשר:
054-4497795
// תהילה בר עם