"ברחובות כיבו מזמן את הניאון, את נראית לי עייפה נלך לישון…" דמיינתי אותך אומר לי את המילים האלו, נמצא לידי, מחבק.
שוב הולכת לישון לבד, בלי אותו חיבוק, בלי ההרגשה שיש מי שאוהב, אפילו מעט. אף פעם לא באמת אהבת. זה קל לשחק את עצמך אוהב, סתם כך, רק כדי להרגיש שיש מישהי בצד השני שכן אוהבת, שכן תתן למענך. זה קל לשקר, במיוחד לעצמך.
מה שעובר לי בראש זה איך אתה קם בבוקר בידיעה שאני לא לצידך? בידיעה שאף אחת לא תאהב אותך כמו שאני אהבתי? אבל זה לא באמת משנה, כי אם בחרת לוותר על זה כנראה שאתה מאמין שכן תהיה אחת כזו. הדמעות עומדות בגרון, חונקות, אבל רק אותי. אתה כבר המשכת הלאה, הספקת לשכוח. אבל לא אכפת לי כבר, עדיף שאוהב מישהו שבאמת מגיע לו שאוהב אותו.
מתוך עמוד הפייסבוק art pics
לא מתחרטת על דבר, אפילו שנתתי מעצמי יותר ממך. ולא אהיה כפוית טובה, כי גם אתה נתת לי. נתת לי להבין שאהבה היא דבר שאינו מובן מאליו, שאפשר בשנייה לומר מילים ושנייה אחר כך לשכוח, שאפשר לתת למישהי להרגיש הכי טוב בעולם ודקה אחרי לגרום לה להבין לה שאלו סך הכל היו מילים. וזה בסדר, זכותך. אבל בפעם הבאה שזה לא יהיה על חשבוני.
למדתי ממך לא לתת מעצמי יותר מדי – מהר מדי. למדתי שאהבה סופה להסתיים. אף אחד לא הבטיח לי שתישאר לנצח, אפילו אני ידעתי זאת, הרגשתי את זה עמוק בפנים, והתעלמתי. לא מחפשת אשמים, שנינו ניסינו, שנינו חווינו. זה לגמרי בסדר שזה נגמר, במיוחד כי לקחתי איתי את אותם לקחים שבלעדיך לא הייתי לומדת.
אז בינתיים אני אמשיך לארגן לעצמי את המיטה לפני השינה, אקח לידי את הפלאפון והאוזניות ואשמע מוזיקה שקטה אל תוך הלילה. בינתיים אמשיך ללכת לישון עם תהיות ומחשבות מרובות. אגב, שתדע, מלילה ללילה הן פוחתות. אני כבר לא מתגעגעת אליך כמו פעם. לפעמים אני לא מתגעגעת אליך בכלל. רק לזכרונות.
מתוך עמוד הפייסבוק art pics
לפעמים אני לא מבדילה בין זכרון לגעגוע, לפעמים הם מרגישים ממש אותו הדבר. מה שבטוח, שניהם נובעים מתוך מחסור במשהו. אם זה מחסור באהבה, בהבעת רגשות, במגע. הכל מתחבר לשביל אחד שמוביל אל תוך הלב שלי ולא מזרים לו מספיק דם. וגם הדם שכן מגיע אליו, יש בו ממש מעט חמצן, אז זה לא הכי עוזר.
אז אני נותנת לעצמי להיחנק לדקה אחת, מוצאת דרכים לשחרר את המועקה, אבל כבר לא נותנת לעצמי לשקוע בה. מיום ליום אני מתפכחת ומבינה שזה לא הרצון לחזור אליך או להיות איתך. סתם היה לי נוח להסתכל על זה ככה, לחשוב שיש דרך לתקן את מה שנעשה. היום אני כבר לא רוצה לתקן איתך, אני רוצה לתקן את זה עם מישהו אחר.
להגיע לקשר הבא עם תובנות זה ממש חשוב. אז אני לא באמת יודעת מה איתך, אבל אני כבר וויתרתי. בעצם גם אתה, אבל אתה יודע, כל אחד בזמנו. כבר ברגע שזה נגמר אני מחקתי, אבל אולי הייתה בי התקווה הקטנה שמשהו עוד ישתנה. אבל בשביל מה? בשביל שלא אצטרך להתמודד? אז התמודדתי. התמודדתי וצמחתי וגדלתי ולמדתי והבנתי. באמת הבנתי. וגם אם עד לא מזמן רציתי, עכשיו אני כבר לא רוצה לחזור לאחור.
היה שלום אהוב לשעבר.
מתוך עמוד הפייסבוק art pics
// נוי ארווס
