השד שבתוכי בדרך כלל ישן, הוא שונא את אור השמש והוא יודע להסתתר ממנו מצוין. לפעמים הוא נתקל בזריחות וזה מפחיד אותו. נפגשנו בפעם הראשונה עוד כשהייתי צעיר מאוד, לא החלפנו מילה, לא ידעתי מי הוא אבל מסתבר שהוא תמיד היה שם.
כמו כל ישות בעולם הזה הוא גדל עם הזמן, כשמאכילים אותו. הוא אוהב מיני מזונות רבים ועם הזמן למדתי מה הוא אוהב במיוחד.
טריגרים מסוימים מעירים את השד שבתוכי, בדרך כלל הטריגרים האלה מגיחים בשעות לילה מאוחרות. השד שבתוכי הכי אוהב לאכול מחשבות. מחשבות מכל הסוגים, טובות, רעות, אופטימיות וזדוניות. בדרך כלל הוא ממנף את הרעב שלו למקומות רעים.
לשד שבתוכי אין שם והוא לא מוחשי, לפעמים הוא מודיע לי שהיה רוצה שאתייחס אליו יותר ואזמין אותו למסיבה לעיתים קרובות יותר אבל אני לא אוהב שהוא מגיע, הוא מוריד לי את הבטחון. לפעמים הוא בכלל לא שואל אותי וגורם לי לעשות דברים שאחר כך אצטער עליהם, זה בטח מצחיק אותו.
מעניין אם יש לו חברים, הם נפגשים מדי פעמים? משתפים חוויות וצוחקים עליהן? האם הם רואים אותו כמו שאני רואה אותו? הוא בטח צבוע איתם.
השד שבתוכי אוהב לישון אבל עם השנים הוא מתעורר לעיתים תכופות יותר, מתעורר בבהלה ובסערה, כמו ילד קטן שהתעורר מהמחשבה שיש מפלצת מתחת למיטה שלו.
ניסיונות אילוף בדרך כלל נכשלים, אני מושיט לו את היד בחיוך והוא בנימוס מסרב, כאילו שני זרים. לעיתים הוא מסכים להשתתף במשחק ולהשמע להוראות שלי, כשזה קורה אני זורק לו צ'ופר. פתאום אני בטוח שהנה ואנחנו מתקדמים אבל הפעמים הבאות מוכיחות לי שאני טועה.
יש לי רגשות אשם שאני אולי מתייחס אליו לא יפה, מזניח מעט. קשה לי להסתיר את התסכול כשהוא מתעורר, הוא כמעט תמיד בא לי ברע.
איך הוא אוהב לאכול מחשבות, המחשבה שהכי טעימה לו היא המחשבה שהוא לעולם לא יילך לישון. הוא לועס אותה כמו סטייק אנרטיקוט, לאט ובזהירות, כאילו לא רוצה שיגמר.
ייאוש היא ההרגשה שמציפה אותי כשהוא נרדם, במקום להאשים אותו אני מתחיל לבדוק את עצמי ומחליט שאולי הגיע הזמן ואני צריך קצת לשחרר, פחות לנסות לחנך או לאלף, להראות לו מעט יותר חום ואהבה.
אני מאמין שבסופו של דבר עוד נהיה חברים, אבל בינתיים תשמרו על השקט, השד שבתוכי ישן ואני ממש לא רוצה שהוא יתעורר…
// גל ילון
