כשהייתי בן 20 לא רציתי ללכת ללמוד שום מקצוע. לקח לשלושה אנשים (אימא, אקסית, אלי זולטא) שנה שלמה לשכנע אותי ללכת ללמוד. הייתי פיטר פן וממלכת "לעולם לא" הייתה רחוב קינג ג'ורג' בואכה אלנבי. ביליתי בו ימים ובעיקר לילות רודף אחרי הצל שלי ומסתחבק עם כל מיני פיות וילדים אבודים ולא חשבתי שזה אי פעם ישתנה, או שאני צריך ללמוד מוזיקה ועוד בבית ספר.
אחרי שהשתכנעתי ללכת ללמוד התחלתי שנתיים של לימודים פרטיים במוזיקה קלאסית ובסופן ניסיתי להתקבל לאקדמיה. התשובה הייתה לא אבל אני כבר הייתי בשוונג וחודשיים אחרי ה"לא" של האקדמיה התקבלתי לרימון, שם במשך ארבע שנים וקצת שוב הסתחבקתי עם פיות וילדים אבודים, רק הפעם עם גיטרות על הגב.
והנה אתמול התחלתי ללמוד מקצוע בפעם השלישית בחיי. קצת מוזר שרק אחרי שנה של מכבש לחצים הלכתי ללמוד משהו שאני אוהב, אבל לפני שהתחלתי קורס בג'ון ברייס, פאקינג מכללת ההייטק הכי גדולה בישראל, התלבטתי בדיוק שבועיים. שלוש פגישות בשלוש מכללות שונות עם אנשים שעל הדלת שלהם תלוי שלט "יועץ לימודים" אבל שנינו יודעים שהם אנשי מכירות, שני פוסטים בפייסבוק וכמה שעות סקירה ב"all jobs". זה המחקר שעשיתי לפני ההרשמה. יאללה, למי לרשום את הצ'קים.
לימודי הHTML מתקדמים יופי בנתיים
במהלך השבועיים האלה נתקלתי שוב ושוב בחברים קרובים שהרימו גבה ולא הבינו מאיפה זה בא לי (כפרה על כל אחד ואחת מכם אני יודע שזה מאהבה). מה פתאום הילד הנצחי מהפסקה הראשונה הגיע לפסקה הרביעית והתחיל ללמוד seo במכללה?! איך זה קרה שהוא ויתר על החלום?! מה יהיה עם המוזיקה?!?!
אז הנה, אנחנו בפסקה החמישית וקבלו זריקת הרגעה: קורה שאנשים לומדים עוד מקצוע בשנות השלושים שלהם, הוא לא ויתר, יהיה מעולה. אבל בואו אני אסביר משהו על ה"day job" שלי כרגע: זה אחלה מקצוע, אבל מעולם לא חלמתי להיות מורה לגיטרה. מעולם לא חתמתי על חוזה עם אף אחד שמחייב אותי להתפרנס ממקצוע שיש בו עבודה רק 11 חודשים בשנה ושמחייב אותי להשלים הכנסה במסעדה. מקצוע שבו הערכה וחשיפה הם צורת תשלום לגיטימית. לכו אתם לאמפם ונסו לקנות בורקס עם הערכה וחשיפה. שיהיה בהצלחה.
הנוף ממרפסת האירועים במכללה. ביום טוב רואים את המשכורת
ההורים שלי קיוו שאני אהיה פרופסור להיסטוריה. חבל שהם קנו לי את קלטת האוסף של ברוס ספרינגסטין בכיתה ח'- אולי אם לא הייתי מפתח אובססיה לגיטרות חשמליות היה לזה סיכוי לקרות. אבל סיימתי את כיתה ח' לפני די הרבה זמן, והרגשתי שהאובססיה הזאת לא הולכת להסתיים בקרוב. בעוד שלושה חודשים (בעזרת הבס"ד יתברך אמן סלה חמסה חמסה בלי עין הרע נקישה על עץ נשיקה למזוזה ליטוף לקוראן פליק פלאק לאחור עם הברית החדשה) אני אסיים את הקורס, ואני עדיין מרגיש אותו דבר. האובססיה הזו לא הולכת להסתיים בקרוב.
// זהר רץ
