ברחוב שנקין פינת המרי בגבעתיים יש חנות ספרים יד שניה. הבעלים והמוכר, אברהם, כבר מזמן עבר את גיל הפנסיה אבל הוא צריך משהו שיעסיק אותו. כל פעם שאני עובר שם הוא מציע לי קפה. פעם בשבוע לפחות אני מקפיד לומר כן. אז אנחנו יושבים, רוקר בן שלושים ופנסיונר של עלית בן 84, שתי כוסות קפה שחור.
אברהם אמנם בן 84 אבל צלול, בריא ויכול להרים ארגז ספרים בכוחות עצמו. רוב האנשים שהכרתי שהיו בגיל הזה התרכזו בלהיות בריאים ולהנות מההדרן של חייהם בלי יותר מדי דאגות. אברהם היה רוצה לעשות את זה, אבל יש הרבה דברים שמדאיגים אותו. יש לו בן שחזר לארץ מאוסטרליה בקטע ציוני ועכשיו רוצה לחזור לאוסטרליה בקטע רציני. הוא מתבאס על זה שהנכדים יהיו רחוקים. הוא לא יודע למי להצביע בבחירות וחושב לוותר הפעם, למרות שנים של תמיכה במפלגת העבודה. ויש את השולחן בחוץ איפה שהתצוגה המתחלפת של הספרים, מתנדנדת לו הרגל.
השבוע הדפסתי לו את מילות השיר "השר משה מונטיפיורי" אחרי שהוא לא הצליח למצוא אותן בשום ספר שירים ואני לא הצלחתי להסביר לו מה זה גוגל. לכבוד המאורע הוזמנתי לקפה שחור. סיפרתי לו על הבלוג שלי ב"מה וזה". ככה בערך נשמע הדיאלוג:
אני: "זה כמו טור שבועי בעיתון רק באינטרנט".
אברהם: "אה, על מה אתה כותב שם? אקטואליה? פוליטיקה?"
אני: "גם, אבל יותר על דברים אישיים"
אברהם: "אני מבין. אז למה זה טוב?"
כפרה עליך, אברהם. 104 פוסטים שבועיים ועוד שניים ספיישל כתבתי פה, לא בטוח שיש לי תשובה. אתה בטח חושב שאני חלק מהדור הזה שמתעסק בעצמו יותר מדי. אתה כנראה צודק, כי כרגע ספרתי את הפוסטים ויוצא שכתבתי שניים על פוליטיקה, שניים על מוזיקה, 17 בנושאי אקטואליה ו-83 פוסטים אישיים. רווק'נ'רול בתוך עצמו הוא גר, או משהו כזה.
הבלוג הזה לא מועיל למדינה, או למפלגה או לקהילה. יש לו רק עשרה עוקבים, חמישה מהם לדעתי זה יוזרים פיקטיביים שאימא שלי פתחה. הבלוג הזה מועיל בעיקר לי, אני מודה. הוא נותן לי דד ליין אחת לשבוע. דד ליין אמיתי בעולם שכולו דד ליינים וטיים ליינים מזוייפים, ומסלולי צבא-טיול-תואר- חתונה אימוץ לברדור מעבר לרמת גן הפיכה לבטטת כורסא מאיקאה. אל תזלזל בזה בחיאת אברהם.
אתה יודע כמה עולה פסיכולוג היום אברהם? פה אני יכול לשפוך הכל בחינם. זה גם משפר אותי ככותב. אני רוצה שיום אחד יהיו לי יותר מעשרה עוקבים. אז אולי גם הוא יועיל למפלגה, או ללהקה, או למשהו. עד אז, תאחל לי בהצלחה ותדליק את הקומקום, אני מסיים סיבוב עם הכלב ובא לקפה.
// זהר רץ