על המשקל, וסודות
הייתי בטוח שמה שאכתוב יהיה סיפור דרמטי, על זה שהכנתי את עצמי שבועות לרגע הזה, שכשעליתי עליו נכנסתי לחרדה, שישבתי בדיכאון ומה לא?! אומנם המספר שהופיע על המשקל היה מטריד, אבל האמת היא שזה היה הרבה פחות הרואי ממה שחשבתי.
לאחרונה קניתי שעון דופק, וכדי שהוא ייתן את תוצאות מדויקות הוא צריך לדעת נתונים, ובניהם גם המשקל שלי.
אני מטבעי די גרוע בדחיית סיפוקים, ובמשך שעה חיפשתי חדר כושר במרכז העיר שאני אצליח להתגנב אליו, לעלות על המשקל בלי שישימו לב ולברוח עם התוצאות- חיפשתי, חיפשתי ולא מצאתי.
בגלל שהייתי נחוש להתחיל לשחק עם הצעצוע החדש שלי, מצאתי חנות מוצרי חשמל שלא התעדכנה מאז שעוד היינו רצים עם ווקמן, ובין הרים של מוצרי חשמל המוכר מצא לי משקל אחרון בחנות. שמתי 50 ש״ח ביד שלו והלכתי.
מתוך visualphotos.com
חזרתי למשרד, פירקתי את המשקל מהקופסא ומאריזת הפצפצים שהסבה לי אושר לאורך כל השבוע, הנחתי אותו על הרצפה ובלי לחשוב פעמיים עליתי עליו כאילו אין מחר.
הסתכלתי על המספר, התבאסתי, ירדתי. עליתי שוב, התבאסתי שוב, לקחתי את הפצפצים לעצמי, ואותו הכנסתי לקופסא חזרה בבקשה שישמור את הסיפור הזה בינינו עד שאני ירד איזה שמונה קילו.
על 'פח זבל אנושי', ומלח באוכל
לאחרונה פתחו מול הבית שלי את אחד מהמקומות האהובים עלי: 'באגט הפעמון'. נשמע אזוטרי, אבל 'באגט הפעמון' הוא זיכרון ילדות של יציאה בהפסקת צהריים מבית הספר לעמוד עם כל נהגי המוניות והשוטרים בירושלים, סביב דוכן קטן בשביל באגט עם חביתה.
השבוע חזרתי מאוחר מהעבודה, הבית היה ריק מאוכל. ירדתי עם טלי לבאגט, סיפרתי למוכר על הזיכרונות שלי מהמקום, בזמן שהוא מורח את כל הטוב הזה, מניח את החביתה ושם ירקות וקצת מלח.
ישבנו לאכול, עלינו הביתה והלכנו לישון. בלילה, קמתי שש פעמים לשתות מים, כאילו ישנתי במאהל בדואי במדבר ולא בירושלים כשיורד גשם ובחוץ 10 מעלות.
הגוף שלי, אחרי חודשיים של פעילות גופנית ושינוי בתזונה, פשוט לא היה יכול להכיל את כמויות המלח שיש באוכל שאנחנו אוכלים, שלא משנה כמה זיכרונות ילדות צבעוניים יש ממנו, הגוף שלנו פשוט לא נועד לצרוך אותן.
כמה מלח? ככה מלח (מתוך visualphotos.com)
על ריצה ששווה חיים, ופרופורציה
פנתה אלי קולגה, שראתה שאני עסוק בספורט לאחרונה ושאלה אותי אם אסכים להקדיש את הריצות שלי למען המלחמה בסרטן- אני רץ, מקדיש את הריצה שלי למאבק, ומי שרואה בריצה שלי ובמלחמה בסרטן מטרות חשובות מוזמן לתרום כל סכום העולה על רוחו.
חשבתי שזה סתם נחמד והסכמתי. ככה אני אעמוד בשורה אחת עם אלו שבאמת הפכו את הספורט לחצי משרה, עד שקרה הדבר הבא:
חברה יקרה, איבדה את אמה בשנה האחרונה מסרטן לאחר מאבק ממושך. כשהיא שמעה שהצטרפתי לקמפיין 'ריצה ששווה חיים' היא כתבה את הפוסט הבא:
"איש יקר, רץ למען מטרה שלא נראה לי שיש צורך שאסביר כמה היא חשובה לי. הבטחתי להיות הראשונה לתרום ואני מקיימת הבטחות. מזמינה אתכם לתרום גם, או להיות פחות פדלאות ממני ולהצטרף ליואב בריצה למטרה טובה. אמנם אמא שלי הייתה שמחה יותר אם היה מדובר בתחרות ריקודים, אבל אולי שנה הבאה גם זה יקרה, חוצמזה שאני וטלי בדוק נרקוד שם ריקודי עידוד. על כאב מתגברים עם חיים :)"
וכל מילה מיותרת… בואו נתרום, או נפתח דף, ונרוץ למען החיים.
לדף התרומה שלי לחצו כאן.
// יואב ייבין
