ציניות להמונים

 4 דקות ו23 שניות. זה מה שדרוש לאדם שמבלה בחברתי כדי להגיע למסקנה שאני אדם ציני בלשון המעטה.

אתם מבינים ילדים, הציניות מושרשת בי עוד מימי קדם כשהשטיינקורט הראשון, אי שם בשנת 1965 לפנה"ס, הוציא לעולם את מילותיו הראשונות.

הבעיה היא שהרבה אנשים מבלבלים בין המשמעות האמיתית של המילה "ציניות" – שהיא שלילית ומתארת אדם קר, פסימי ולא מתחשב לבין סרקסטיות שמתארת אדם שאוהב להקצין אירועים וללכת על הגבול של בין עקיצה לעלבון ובעיקרון לעשות צחוק מכל דבר, גם אם זה על חשבון עצמו.

מה שקורה זה שבסופו של דבר הרבה אנשים לוקחים את הדברים שאני אומר ברצינות וחושבים שהבדיחות שלי מקרינות על האמונות והמחשבות שלי כשבעצם אין שום קשר בין הדברים.

מבחינתי להיות ציני זה להסתכל על העולם בהומור, לקחת דברים בקלילות ולנסות למצוא את הפן המצחיק שבהם וזה לא משנה אם הוא אמיתי או לא.

אני לא תמיד מתלבש כמו ראפר אבל כשאני כן אני נראה לבן

לפני שנתיים כשעוד הייתי עושה היפ הופ כתבתי שיר שבו אני מספר על מר.ציניקל – האלטר אגו שלי. בשיר סיפרתי על המעשים הרעים שאני עושה ותוכלו למצוא שם שורות כמו: "מוכר אלכוהול גם לילד קטין וכששכן מבקש סוכר אני מפנק בקוקאין" או "למה תמיד אומרים לי שאני לא מתחשב? כשזקנות עולות לאוטובוס אני קם…ומתיישב".

אני אוהב את מר.ציניקל, הוא נותן לי להוציא החוצה קצת מהרוע שיש בי רק בצורה מצחיקה וחיובית יותר, הוא משחרר אותי ממחשבות על כמה העולם הזה לא הוגן ועוזר לי להפוך רגעיי ייאוש לרגעים מצחיקים ששווה לזכור.

מר.ציניקל יוצא באופנה חדשה

כשחבר שלי יורי שבר את הרגל בחוף פלמחים נסעתי איתו באמבולנס וראיתי כמה כואב לו. הכי הפחידה אותו הידיעה שהפציעה עלולה לסיים את המסלול הצבאי שהוא כל כך אוהב. נתתי לו עשרים דקות של חסד להתבכיין ואחר כך אני וכל החברים הציניים התחלנו לזרוק בדיחות על הרגל שלו ועל המצב כדי שהוא יצחק קצת וישכח מהכאב ומהעתיד כי זה לא עוזר לו כרגע. אני מאמין שתמיד צריך להסתכל על דברים קשים שאי אפשר לשנות בהומור וכמה שיותר מהר יותר טוב.

כן כן, אתם צודקים כשאתם אומרים שצריך לדעת מתי להיות ציני ומתי להיות ר-ציני ושלעשות צחוק מכל דבר בכל זמן זו פשוט תכונה מעצבנת אבל זו לא הכוונה שלי. אחרי הכל גם אני לא אלך להלוויה ואתחיל לזרוק בדיחות באוויר "בואנה איזה מת פה, למה כולם עצובים? תחיו קצת". וכשמגיע הזמן לשיחה רצינית אני נכנס לתפקיד יותר מהר ממה שלוקח לחן טל לעשות העתק הדבק כשהיא כותבת את הבלוג החדש שלה. אבל בכל רגע אחר מר.ציניקל יהיה פה בתוכי, יקפיץ לי לראש תסריטים הזויים ויאותת לי בכל פעם שמישהו העז להרים לי להנחתה. הוא יעזור לי לצחוק על דברים שמבאסים אותי או מביכים אותי ותמיד יהיה לו דוקרן קרח לרגעי חירום שבהם צריך לשבור קצת.

בזינגה זה דרך חיים

אז את הפוסט הזה אני מקדיש לו, למר ציניקל. הגן שקיבלתי מאבות אבותיי ושאעביר גם לילדיי. ואם אתם רוצים להכיר אותו קצת יותר טוב אתם מוזמנים לשמוע את השיר הבא. אבל הכי חשוב שתשמרו על ההומור, תחייכו ותלמדו לעשות צחוק גם מעצמכם. אחרי הכל אי השפיות שלנו זו הדרך הכי טובה שיש בשביל לשמור על השפיות שלנו.

//איתן שטיינקורט