הדת הדרוזית הנה דת סודית אשר מועברת באמצעות קלף היתרו. את חוקי הדת ופסוקיה רק הדרוזים ההדוקים ביותר מכירים על מנת לשמור על סודיותה של הדת.
למרות הערפל והאפלה סביב הדת, אשר התפצלה מהאסלאם במהלך המאה ה-11, ישנם דברים אשר גלויים לכולם. אחד הפסוקים החשובים מדבר על חובת הנאמנות אשר מורה לבני ובנות העדה להיות נאמנים ו"להלחם" יחד עם העם אשר ממלא את "צלחתם". כלומר, האנשים שאתה אוכל לצידם, הילחם לצידם. השיוך הגיאוגרפי הוא יותר מערך עליון.
בצפון ישראל חיים כ-130,000 דרוזים לערך אשר נאמנים בכל רמ"ח איבריהם לעם ישראל. אותו מיעוט משרת בצבא, עושה שירות לאומי ומתנדב בגופים שונים. כמו אחרון היהודים. בלבנון כמות הדרוזים גדולה כמעט פי 5.5 מכמות הדרוזים במדינת ישראל, כ700,000 לערך.
מפת הישובים הדרוזים בישראל. מתוך עמוד הפייסבוק ״העדה הדרוזית בישראל״
לצערנו נאלצנו להלחם בחזבאללה ובצבא לבנון ולכן נוצר מצב שאחינו הדרוזים נאלצו להלחם באחיהם בדם, הדרוזים מלבנון. איפה עוד בעולם נוצר מצב בו בני דודים נלחמים האחד בשני בשם מולדתם?
כשנוח לנו אנחנו מהדרים ומתגאים בעדה הכל כך חשובה הזאת, וכשנח לנו אנו נוטשים אותה ומשאירים אותה מאחור.
מדינת ישראל היא מדינה גזענית לעיתים, גם כלפי פנים. גזענית לאורך תקופות ארוכות. אם זו גזענות כלפי עדות המזרח, כלפי העדה אתיופית או כלפי העולים ממזרח אירופה. אנו נוטים ליפול במלכודת הגזענות פעמים רבות מדי.
האירועים האחרונים גרמו לי להבין כמה הזכרון של אנשים כאן הוא קצר. המיעוט הזה – שהלוואי והיה רוב – נלחם במלחמות ישראל כבר עשרות שנים, ובמקום לתת לו גיבוי המשטרה והאזרחים מעדיפים לעצום עין ולעבור לסדר היום. כותרות העיתונים משקרות ומשנות את המציאות לנגד עיניינו.
מתוך עמוד הפייסבוק ״העדה הדרוזית בישראל״
כמה קל להביט בגאווה במח"ט גולני ע'סאן עליאן שנפצע, טופל ורץ בחזרה לשדה הקרב במהלך "צוק איתן". תוך כדי שע'סאן מצהיר שהוא איננו גיבור ושהוא עושה כל מה שאזרח ישראלי אחר היה עושה. קל לנו לקבל זאת כמובן מאליו. הם לא צריכים את הגב של המדינה כשהם מביאים גאווה, הם צריכים את הגב שלנו כשאנחנו ברגעי משבר.
לשמחתי יצא לי לשרת עם עשרות חברים מהעדה הדרוזית שחשים אכזבה עמוקה מהתקופה האחרונה ומהאירועים האחרונים. שניים מהם שיתפו אותי במחשבות הרצות במוחם ברגעים כאלה, ועל הנאמנות הבלתי רגילה למדינת ישראל למרות תחושת חוסר ההזדהות היהודית והישראלית לעיתים.
סאיד גאנם, 22, כפר מג'אר:
"הכותרות על הבלגן באבו סנאן אכן גרמו לי לחשוב שוב על העיתונות בארץ. אני יושב בלילה בדירה אחרי יום עבודה קשה ומתחילות לזרום ידיעות לאתרי החדשות. אני אומר לעצמי "טוב שמסקרים את האירוע כי לרוב לא מסקרים אירועים בעדה", אני חושב שוב "לא משנה אם זה אירוע רע – לפחות שתהיה יום לאחר מכן עוד כותרת ועוד כותרת"
מתוך עמוד הפייסבוק ״העדה הדרוזית בישראל״
בריאן פלאח, 22, ירכא:
"לגבי הגזענות תמיד הרגשנו, עכשיו מרגישים וגם נרגיש בעתיד אבל אני תמיד מסתכל על עצמי ובודק מה אני תורם למדינה בתור אזרח. כל עוד אני יכול לתרום אני אעשה זאת ללא הפרעה מכל הגזענים למיניהם"
השבוע, השוטר זידאן סייף עצר את שני המחבלים אשר טבחו במתפללים בבית הכנסת בשכונת הר נוף. תוך כדי פעולה זידאן נפצע אנושות אך מנע הרג גדול יותר של אזרחים חפים מפשע. זידאן נפטר בבית החולים אמש.
המיעוט הזה כאן, המיעוט הזה הוא ישראל והמיעוט הזה יותר ציוני ממני בעשרות אחוזים.
הלוואי והמיעוט היה רוב.
סיף זידאן ז״ל. עמוד הפייסבוק ״העדה הדרוזית בישראל
// גל ילון
