עולים לצרפת ויורדים בחזרה לארץ

אף פעם לא אהבתי מילקי. מעולם לא הייתי שותפה לויכוח הנצחי בשאלה האם לאכול קודם את הקצפת ואחר כך את השוקולד או לחפור קודם בור קטן בקצפת ולאכול אותם ביחד. אבל אני מודה שבעיני זו סיבה לגיטימית לגמרי להגר לאירופה.

בקיץ האחרון התבוננתי בחיים במקום אחר. המקום שממנו בא חצי-כוס-מלאה אל ארץ המילקי, עמודי הענן וצוקי האיתן. במקום הזה, מחוז ברטאן שבצרפת, באזור שמערבי ביותר שבה שנקרא פיניסטר ("סוף האדמה"), הגשם מבקר כל השנה ועננים אפורים מכסים את כל השמים. גם באוגוסט מוציאים את המעילים והצעיפים מהארון ולמעשה הם אף פעם לא מוצאים את דרכם לבוידעם.

לפעמים יש גאות ולפעמים יש שפל, ולא יודעים מה יהיה מתי, ולפעמים יש חוף ולפעמים הוא נעלם. יש אוקיינוס ובו מפרצים עם איים קטנטנים שמגיעים אליהם במעבורת ואין בהם מכוניות. יש בהם בתים עם תריסים כחולים ועדניות עם פרחים אדומים וסוסים בחצר.

בבוקר קופצים להביא קרואסונים טריים מהמאפייה ובשתים עשרה בצהריים כבר שותים קיר ואוכלים קרפ עם חמאה וריבה. וביום ראשון, שהוא בעצם יום שבת, הולכים לשוק ומוצאים בו פטל, ואוכמניות ותות עץ. בדרך עוצרים להאכיל ברווזים באגם וכשחוזרים הביתה קוטפים כמה שזיפים מהעץ ומכינים ריבה. הילדים מנשנשים עוגיות מדלן במקום במבה וכשהם קמים בבוקר הם אומרים בונז'ור פאפא, בונז'ור מאמא.

הידיעה הראשית בעיתון מבשרת על כך שמסעדות ייסגרו מעכשיו בתשע בערב והויכוח הכי קולני בשולחן ארוחת הערב מתרחש בעקבות טעות דרמטית של מזיגת יין מבקבוק חדש לכוס שעוד היה בה יין מהסיבוב הקודם.

יש שם פעמוני כנסיה במקום אזעקות ושובלים לבנים של מטוסים בשמיים במקום יירוטים. המילקי בטח יותר זול, והייאוש נעשה יותר נוח.

במקום מתכון מקומי (שיופיע בפוסט הבא) – המלצות פריז ותגלית מרעישה אחת.

לא מקוריות בעליל אבל בעיני חובה לכל מי שמזדמן לפריז:

לאדורה (Ladurée) -
Rue Bonaparte 21, 75006 Paris

פייר הרמה (Pierre Hermé) -
Rue Bonaparte 7, 75006 Paris

הקרבתי את עצמי, את הדיאטה ואת חשבון הבנק וניסיתי: רליז'יוס פטל – פחזניה בשתי קומות עם קרם פטיסייר ורדים ופטל טרי של לאדורה, פלזיר סוכרה וטארט וניל של פייר הרמה. אין באמת מילים לתאר את זה חוץ מפסגה של אושר.

מקרונים: אני מעדיפה את המקרונים של לאדורה. הטעמים שלהם קלאסיים (והטוב שבהם: קרמל מלוח, ההמצאה הגאונית ביותר בעולם) והמרקם שלהם מוצלח יותר. המקרונים של פייר הרמה מתוחכמים יותר בטעמים (יסמין, דלעת וכאלה) ובעיני זה יותר פלצני ממדהים.

תגלית מרעישה

מלון כתום.
יין פורטו.
וואו.
אתם לא מבינים איך זה ישנה לכם את החיים.
נכון, צריך לקנות יין פורטו. ולחצות את המלון ולהוציא את הגרעינים ולשפוך לשקע את היין ולחכות כמה דקות.
אבל. וואו.
יש לזה טעם של חופש.

הצעת הגשה: על אי בלב האוקיינוס האטלנטי ובלי ילדים.

ובונוס לכלבים שיודעים לקרוא:

בברכת סולידריות.

לבלוג המלא של גילי

// גילי הרפז