עבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן. היו לכך כל מיני סיבות, אם זאת העבודה החדשה שהתחלתי, החגים הבלתי פוסקים שהיו באמצע ושלא נדבר על המחשב שלי שנהרס וכבר יותר מחודש שלא הייתה לי נגישות לשום מחשב. מה שכן, הכתיבה חַסרה לי מאוד. מדי פעם כתבתי קצת בפלאפון או על דף נייר, אבל זה ממש לא אותו הדבר מבחינתי כמו לפתוח דף בוורד ופשוט לשפוך לתוכו את כל מה שיושב עליי בלי כאבי יד מיותרים ובלי שימוש מעצבן במחק. התרגלתי למשהו מסוים שדי קשה לי לשנות. משום מה הכתיבה במחשב באה לי הרבה יותר בקלות ואני מצליחה לבטא את עצמי כמו שאני באמת רוצה. או שאולי זה סתם בגלל שאני עצלנית מדי בשביל לפתוח מחברת ולהתחיל לכתוב בה.
האמת שכל הזמן פחדתי מה יקרה כשיהיה לי מחשב וארצה לכתוב אחרי חודשיים בערך שלא עשיתי את זה, זה די הלחיץ אותי. מה היה קורה אם הייתי פותחת את הוורד ולא הייתי מצליחה להביע את כל מה שעבר עליי בתקופה האחרונה? אני שמחה לגלות שהכתיבה עדיין חלק ממני. כנראה שזה כמו רכיבה על אופניים, אתה אף פעם לא שוכח איך עושים את זה. אני מאמינה שכתיבה זה סוג של מיומנות וזה משהו שצריך לתרגל על מנת לעשות אותו על הצד הטוב ביותר, אבל כל עוד יש לך את הבסיס אתה רק יכול להשתפר עם הזמן.
אז מה עשיתי בחודשיים וחצי האחרונים? טסתי, ביליתי, יצאתי, חגגתי יום הולדת, נחתי, נרגעתי, עברתי דברים חדשים שנתנו לי תחושת סיפוק ענקית, נהניתי מהחופש שהיה לי לפני החזרה ללימודים. כמובן שלא הכל ורוד, היו גם רגעים קצת פחות טובים של עצב, אכזבות וכעסים, אבל אני משתדלת לא לתת להם יותר מדי יחס כי זה לא ממש רלוונטי, זה חלק מהחיים וחוץ מלהתמודד עם הרגעים האלה אין משהו אחר שניתן לעשות איתם. הלחץ לקראת הלימודים כבר מורגש, המחשבות הבלתי פוסקות על השגרה החדשה-ישנה שאני הולכת להיכנס אליה שוב והפעם (לשם שינוי) עם עוד משימות ברקע. השנה הזאת הולכת להיות עמוסה בדברים, שזה טוב דווקא. אני בטוחה שאהיה במוד של עשייה וזה ידרבן אותי לעבוד במרץ על כל המטלות שעומדות להיות לי.
עכשיו, בזמן שאני כותבת, אני מנסה לשחזר מה עברתי בתקופה האחרונה כשלא היה לי מקום לפרוק בו ופשוט בשוק מכך שבזמן כזה קצר אפשר לעבור כל כך הרבה. תקופה מלאת חוויות כיפיות ומהנות, עליות, מורדות, קשיים והתגברויות. נתקלתי בדברים שלא נתקלתי בהם לפני כן, טסתי ללונדון, טיילתי, עשיתי שופינג, הייתי במערכת יחסים, עבדתי, בזבזתי את הכסף, הכרתי אנשים חדשים, עשיתי שינויים חיצוניים ועברתי שינויים פנימיים.
הבנתי שההערכה העצמית שלי לא הייתה כמו שהיא באמת אמורה להיות וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב שגיליתי על עצמי והתחלתי לעבוד עליו במטרה לשנותו. גיליתי על עצמי הרבה דברים חדשים באמצעות האנשים בסביבה שלי, גיליתי את החוזק והעוצמות שיש בי והזמן ורגעי המשבר בהחלט גרמו לי להגיע לתובנות חדשות עליי ועל החיים שלי. כל יום שעובר אני מגלה על עצמי משהו חדש, נהנית מהדרך שאני עוברת ומהרגעים הקטנים שהפכו להיות הרבה יותר משמעותיים עבורי.
// נוי ארווס