אין כיף כמו היום הראשון ללימודים. כלומר, חוץ מחוקן בעמידת ידיים בשעה ארבע בבוקר שזה תמיד במקום הראשון. אז ממש כמו בכיתה א', אתה מגיע ליום הראשון ללימודים מלא בחששות, שאלות ותהיות. ההבדל הוא שבכיתה א׳ היה זה חוק חינוך חובה שהביא אותך לשם, ואילו הפעם אתה אשכרה החלטת בעצמך שהדבר הנכון הוא לבזבז את הונך ומספר שנים לא מבוטל מחייך על פאקינג לימודים שיכשירו אותך להיות מלצר בכיר ב׳קפה התחנה׳. כן כן לימודים, הדבר הזה שכל יום בתיכון נשבעת שלא תעשה בחיים.
ההתרגשות בשיאה כמובן. אתה עדיין לא יודע בדיוק לקראת מה אתה הולך, אבל אתה יודע שמשהו גדול הולך לקרות, או לפחות זה מה שאתה חושב. אתה יודע שסוף סוף, אחרי כל השנים האלה שבהם ההורים חשבו שהמקסימום שהולך לצאת ממך זה מוכר בפיצוציית "חלום מתוק" שמדרדר ילדים בני שלוש עשרה לחגיגת, שהנה אתה מוכיח להם שהם טעו. אתה מרגיש שהם סוף סוף גאים בך שעשית את הצעד הרציני הזה וסימנת כיוון ויעד לחייך. כיוון ששמו "B.A בתקשורת ויחסים תיאורטיים עם אנשים מעשיים".
אתה לובש את מיטב מלבושיך, מסדר את השיער משל היית רגעים אחרונים לפני דייט עם איזה אסתי גינצבורג אחת, שכן אתה חייב להרשים את חבריך החדשים לספסל הלימודים איתם אתה הולך לבלות את שלוש השנים הבאות. גם את המרצים החשובים אתה תרצה לכבוש ולכן תשב באחת מהשורות הראשונות ותנסה לתרום מעט למהלך השיעור, אממה אתה תגלה מהר מאוד ששלושת החודשים שהעברת לאחרונה בהודו ייפגעו בניסיון שלך לדברי חכמה, אם לא נחשיב את השאלה העמוקה ועתירת התובנות: ״אז המבחן בסוף הסמסטר הוא אמריקאי או פתוח?״
אתה תנסה גם להתיידד עם נערת ״ישראל היום״ כדי שתזרוק לך שני עיתונים בכל בוקר וגם עם הבודק הביטחוני בכניסה לאוניברסיטה אך זה לא באמת יועיל לך והוא יבדוק את התיק שלך בכל יום בשלוש השנים הבאות למרות שהוא כבר יודע מה יש לך בסנדוויץ' בכל יום בשבוע. כחלק מההתלהבות של היום הראשון אתה תסכם כל מילה שיפלוט המרצה וכל שביב מידע יירשם וימורקר במידת הצורך.
מספר ימים לאחר מכן אתה יורד מהקטע של להרשים. אתה מוצא את עצמך מגיע ללימודים עם בוקסר וגופיית אבא מכה, הלכלוך בעיניים מעיד שקמת לפני דקות ספורות. הפריט החשוב ביותר אצלך הוא המטען לאייפון והמשימה היומית שנקרית בדרכך היא למצוא מקום בסמוך לשקע פנוי. העט ישמש אותך בעיקר להוצאת לכלוכי שעווה מהאוזן ו/או למילוי כל התשחצים בעיתון כולל פירמידת היגיון הפוכה, מצא את ההבדלים וסודוקו קשה אך יציב.
בקיצור, היום הראשון הוא יום מיוחד במינו ומשמש מעין מראה הפוכה לשאר השנה הסטודנטיאלית ולכן לדעתי ככל שתסבלו מהחוויה הזו כך תיהנו בשאר השנה, זו התאוריה שלי, אני עדיין עובד על התזה בתקווה שבקרוב יהיו לכך הוכחות מדעיות.
// ארז הדר
