את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך יתושים בראש. הם עוקצים את פני השטח ומחדירים לך רעל של מחשבות. את אומרת לעצמך "די" ועושה סימנים של "לא מזיז לי", אבל כשהוא מכבה את האור ונשכב לידך במיטה, את לא מפסיקה לגרד.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך קוצים בתחת. בכל פעם שאת מעיזה להתרווח, מפסיקה להתנגח, הם קוראים לך לשוב ולעמוד על שלך. את אומרת לעצמך "די" ועושה סימנים של "לא מזיז לי", אבל כשהוא מתיישב לידך ומבקש אותך קרוב, את דוקרת בכוונה.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך פיק בברכיים. את הולכת על קצות האצבעות כדי שהפחד לא ירעיש. אחרי זה את חושבת שזה מטומטם ואומרת לעצמך "די" וגם מוסיפה תנועות שקטות של "נו, תזיז לי", אבל כשהוא אומר שהשתיקה יפה לך, הגוף שלך מתחיל לרעוד.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך נזלת אלרגית. בכל פעם שמגיע האביב, את מתחילה להתעטש. את אומרת לעצמך "די" ומקנחת את האף עם דאווין של "לא מזיז לי", אבל כשהוא תופס אותך מסתובבת עם עיניים אדומות, את אומרת לו דווקא, "זה בגללך".
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך אבנים בכליות. זה בגלל המסטיקים שבלעת פעם, בכל פעם שנדרשת לשקר. את אומרת לעצמך "די" ומגלגלת על הלשון "לא מזיז לי", אבל כשהוא מדביק לך נשיקה של בזוקה, כואב לך בעתידות.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל לאוזניים שלך יש כותל. כשהיית ילדה, אגב מסטיקים, ביקשת מאלוהים די הרבה. הוא מקשיב לך, גם אלוהים, את פשוט לא יודעת; זה בגלל השליכט של הקיר שיש לך בלב. אז את אומרת לעצמך "די" ועושה כאילו "זה מזיז לי", אבל כשהוא אומר לך "כולי אוזן" את לא מפסיקה לצחוק.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך שדים בארון. הם שרים לך שירים שאת אוהבת ומזייפים בכוונה את הפזמון. את אומרת לעצמך "די" ומזמזמת לעצמך "לא מזיז לי", אבל כשהוא מבקש ממך שתחבקי כי קר, את שולפת מהארון שמיכה של אנטי.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל יש לך ציפורים בנפש. הן יפות לך מאוד אבל לא נותנות לך לצאת מהכלוב. את אומרת לעצמך "די" ופורסת נוצות של "אני זזה", אבל כשהוא שואל אותך אם אפשר להצטרף, את נודדת חזרה אל עצמך.
את רוצה להרגיש פרפרים בבטן אבל אחרי ששיגעת פילים, חיבקת דובים, תפסת את השור בקרניו, גרמת לתנינים לדמוע והרגת שתי ציפורים במכה, למה שיבואו הפרפרים?
//טל עזר