שעות הלילה המוקדמות או שעות הערב המאוחרות, תקראו להן איך שתרצו, אלו השעות שצריך להחיות את הבית מחדש ולהחזיר אותו למסלול. בין שלל תחנות העצירה של רכבת הסידורים אני עוצר בתחנה הכי מאתגרת, חדר המשחקים של הילדים. פותח את הדלת ומרגיש כאילו נזרקתי לאמצע זירת רצח טרייה. חדר מבולגן, חפצים מפוזרים בכל מקום בלי סדר או היגיון הנראה לעין, וגופת ברבי מוטלת בלב החדר.
המחשבה הראשונה היא "איך אני מסדר את הדבר הזה עכשיו?" אבל החוכמה היא להתחבר לבלגן ולא להתייאש ממנו. בלי לבזבז זמן, שם עליו כפפות גומי, מזמזם לעצמי את מנגינת הפתיחה של סדרה שהרגע המצאתי:CSI-YAVNE , ומתחיל לעבוד, כל דקה קובעת במקרים כאלה. פרק 121: מותה של נסיכה.
לא לגעת בכלום! כל צעצוע עלול לשמש כראייה, כל קופסת משחק היא רמז למה שקרה פה באמת, כולל קופסת המשחק "הרמז". אני רואה זירות רצח כאלה פעם, פעמיים בכל יום אבל משהו הפעם שונה. שונה מאוד.
בלי לבזבז זמן פותח את פנקס הלו קיטי שלי ומתחיל לרשום: גופת בובת פלסטיק. גובה 63 ס"מ. בלונדינית. לפי המסמכים שעליה והקעקוע בכף הרגל היא לא ישראלית, היא מסין. מוטלת על גבה כך שכל הנראה ראתה את התוקף. ניחוש שלי זה מדובר בפורץ או אולי בובת סמי הכבאי שיושבת על המדף בצורה מחשידה. נראה שהרצח לא היתה המטרה. מישהו חיפש פה משהו. כל הירקות של המטבח פזורים על הרצפה. הבלונדה כנראה שמעה רעש מהחדר ונכנסה לבדוק מה זה. התנהל מאבק, הוא שלף גזר פלסטיק וזה היה הסוף.
מעקם את הפה. משהו לא מסתדר לי. יש פה שני דברים מוזרים. הדבר הראשון: אין בכלל ניסיון לטשטש את הראיות, כולל כלי הרצח, הגזר. הדבר השני: חשבתי שהחבאתי את האורגן המעצבן הזה איך הילדים מצאו אותו?! רושם לעצמי לעלות אותו מדף אחד למעלה, סוגר את הפנקס ומכניס לכיס האחורי.
רגע. אולי מישהו רצה שזה ייראה כאילו זה פרצו לכאן?! אולי זה הכל היה מתוכנן מראש? הגופה שוכבת על הגיטרה ועל כמה פירות מפלסטיק, זה אומר שהם היו על הרצפה עוד לפני שהיא גם מצאה גם את עצמה שם. השעון תקוע על השעה 00:27, אבל זה לא קשור כי הוא לא אמיתי. מה לעזאזל התרחש כאן הלילה?
מוציא מהמגירה את הטלפון נוקיה צעצוע ומתקשר למשרד, בטח הם יוכלו לעזור לי.
*אני: "היי ליזי, אני צריך שתריצי לי בדיקה במאגרים. תעשי חיפוש של כל מי שקנה גזר פלסטיק ב-48 שעות האחרונות וב-5 קילומטר רדיוס מפה."
*ליזי: "יש לנו 12 שמות כאלה"
*אני: שיט! לא טוב, זה יותר מדי! רגע, היא שוכבת על הגיטרה ברבי! ליזי, תנסי עכשיו להצליב את זה עם מישהו שלמד לנגן או משהו!
*ליזי: "או.קיי. רגע, זה עולה… זה איטי קצת… יש! יש לנו שם אחד!
*אני: מי זה לעזאזל? מי?
*ליזי: "זה הבן שלך!"
*אני: הבן שלי?
*ליזי: כן…
*אני: טוב תכל'ס זה הגיוני. הוא כל היום הופך את החדר הזה כאילו זה הג'ימבורי השכונתי, מוציא משחקים ולא מחזיר שיהיה בריא מה הוא עשה כאן.
*ליזי: כן, ככה זה ילדים.
*אני: אבל רגע ליזי…
*ליזי: מה?
*אני: הוא לא יודע לנגן, איך הוא עלה לך במאגרים?
*אישתי: עם מי אתה מדבר? אולי תתחיל לסדר כבר?
*אני: אין בעיה ליזי.
*אישתי: סליחה?
// אסף מסילתי