זה מתחיל עוד לפני הפגישה, בדרך. במחשבה על כמה פעמים כבר הלכתי בדרך כזו, שמובילה לפגישה כזו. המחשבה הזו יכולה לייאש או לרגש, אני חושב, תלוי במה בוחרים. אני בוחר להתרגש. אני בוחר לומר- אולי הפעם. הרי בסופו של דבר, כך אמרו לי לא פעם, כשמוצאים את האחת שוכחים את כל אלה שלא היו היא.
כל פגישה כזו מתחילה קצת כמו פגישה עיוורת. הרי לא משנה כמה תמונות ראיתי או איזה שיחות היו קודם, רק בפגישה אמיתית אפשר להרגיש את האנרגיה שלה, לראות אותה לא דרך מסך ולשמוע את הקול שלה כמו שהוא יוצא לאוויר העולם ולא דרך שום פילטר.
הדבר הראשון שאני מתרשם ממנו הוא המראה. שטחי, אני יודע, אבל מה לעשות- ככה זה עם רושם ראשוני. אני מודה שבאף אחת מהפעמים שראיתי אישה יפה בחיי לא חשבתי לעצמי "וואוו בטח יש לה אישיות מהממת". חוץ מזה, גם הלוק צריך לדבר אלי בקשרים שאני מתכוון להמשיך איתם גם אחרי מחר בבוקר.
הדבר השני הוא הקול שלה. שם מתחבאות כל האינטונציות הקטנות, הצבעים השונים- ואני יודע כבר עכשיו שזה מה שיגרום לי להתאהב בסוף. או בהתחלה. אני לא מכיר הרבה גברים שעושים כזה עניין מקול. אולי זה רק אני חושב שמראה חיצוני ואופי משתנים עם השנים, לטוב או לרע. אבל הקול שלה- עם זה אתה תצטרך לחיות כל זמן שתהיו ביחד. זה גם הדבר היחיד שבטוח בה, או בכל אחת אחרת לצורך העניין. איך היא תזדקן? אין לדעת. איך והאם בכלל תזדקנו ביחד? גם אין לדעת. אבל איך היא תישמע כשהיא קוראת לך או מדברת אליך- ככה. בדיוק כמו שהיא נשמעת עכשיו.
הדבר האחרון הוא גם קצת טריוויאלי, אבל מאוד חשוב. זה המגע. עוד לפני שהוא קורה- האם תהיה את ההתרגשות הזאת כשהיד שלי עדיין באוויר אבל בהחלט בדרך אליה? היא תעשה לי מה שאני קורא לו "נעים בדופק"? ובסוף כשזה יקרה, איך זה ירגיש? זה בטח ממש לא נכון מבחינה פזיולוגית, אבל קרה לי שהרגשתי בעבר חום גוף של מישהי שהיה שונה לגמרי מכל חום גוף אחר. זה יהיה ככה גם איתה? אני מקווה שכן.
האמת היא שהפגישה הזו כבר קרתה לפני שבועיים. היא נראתה מדהים, הרגישה מדהים, ונשמעה אפילו יותר מדהים. אחרי שנה של חיפושים קניתי גיטרה חדשה. אני לא רוצה להלאות אתכם בפרטים טכניים על זוויות צוואר או תדרים, אז בוא רק נגיד שאם לחלומות היו שישה מיתרים הם היו נשמעים ככה. ברוכה הבאה למשפחה.
//זהר רץ