היא החזיקה לי את היד קרוב לרבע שעה ואיחלה לי איחולים. אני מכבדת סבתות יותר מהכול, כי שלי נגמרו כבר מזמן, אז שתקתי וחייכתי ומידי פעם אמרתי "אמן". שאלה מה עם זוגיות, אמרתי שכרגע אין ודווקא בסדר לי ככה בינתיים. אמרה שמה פתאום לבד? זה לא בסדר, את חייבת מישהו. בחור טוב ו*דתי* היא איחלה לי. ואני בכלל אוכלת שרצים ידועה רק מלמלתי בלב לאלוהים "אל תקשיב לה". אבל היא המשיכה לאחל לי עוד המון קריטריונים לבן זוג מושלם. בסוף היא אמרה לי "חמודה, 'לבד' לא מחבק בלילה במיטה, תתפשרי" והלכה לה.
רציתי להגיד לה שאני יודעת מה אני רוצה, ושזה כלום ממה שהיא איחלה לי, אבל שמרתי בלב, כי למדתי שאנשים מאוד אוהבים לייעץ על אהבה. ושכל הגיבורים האלה, הם לרוב האנשים הכי בודדים, עם האהבות הכי מסובכות. ושכדאי שאפסיק להקשיב לאנשים שמסתבכים בחוטים של עצמם, אבל רוצים כל כך לעזור לי לפרום את החוטים שלי.
לפעמים בא לי להגיד לעולם, הכול בסדר כאן, עוד מעט אהבה, טוב?
עוד מעט, אני אדע הכול על אהבה.
יהיו לי סיפורים נהדרים על שיברונות לב, ועל אהבות שלא הגיעו לאף לב, ועל ימים שבהם לראות יחד עונה שלמה של איזו סדרה במיטה הייתה הגדרה כל כך מדויקת לאושר.
אני אספר על פעם אחת שהייתה להוא יומולדת, ישבתי ככה כשאף אחד לא שם לב וקראתי את כל הברכות שכתבו לו. ואיחלו לו דברים כל כך יפים, אף אחד לא איחל לו אותי. ואיך שזה שרף לי בלב וכאב לי בעיניים. אני אספר על ההוא שלא הצלחתי להתאהב בו. על איך הייתי קמה לצידו בבוקר, פוקחת את העיניים רק קצת, מסתכלת עליו ישן מבעד לריסים ולא מצליחה להתאהב. פעם אחת עברה לי בראש המחשבה שאם יכולתי לעצום עכשיו את העיניים ולעשות שיעלם, זה בדיוק מה שהייתי עושה. זה לא הגיע לשנינו.
אני אספר על זה שהיה יושב שעות מחוץ לאולם תדריכים עם קפה שחור חזק וצולף אבנים קטנות על מדרכה שלא עשתה לו כלום. הייתי תוהה לעצמי שמעניין איך הוא מחבק. היה אומר לי כל פעם "שמרי לי מקום לידך" ובסוף לא בא. שמרתי לו מקום בלב לעוד שנים אחר כך.
אני אוכל לספר על זה שהיה הדחליל, איש הפח והאריה הפחדן בבן אדם אחד. והיו לי את כל הסיבות לא להתאהב בו, אבל התאהבתי. כשהיינו שוכבים במיטה, הייתי מבקשת שישיר לי "על הקיר טיפס לו עכביש קטן" כי הוא היה מדגים על הגוף שלי. היה מגלגל אותי עליו, עור לעור, מטפס עם האצבעות, טווה קורים, ותמיד- תמיד, בסוף השיר מחבק. היה חבקן מהסרטים. היינו נהדרים יחד בחיבוקים וגרועים יחד בכל השאר.
אני אספר על זה שהיה מספר לי על החברה הקודמת שלו, על הגוף המושלם שלה, על איך שהיא הייתה גומרת, כאילו שאני לא שוכבת עירומה במיטה לידו. איך שהעיניים המטומטמות שלי נצצו אפילו שהוא גרם לי להרגיש כל כך פגומה. עד שהבנתי שהוא עטיפה יפה לבנאדם נוראי.
אני אספר על זה שהיה אומר 'סליחה' ו'מצטער' כל פעם שהוא חשב שהוא עשה משהו לא לטעמי, ושהוא גרם לי לסלוד מאנשים שמתנצלים על מי שהם. אני אספר על זה שהיה מנשק אותי ומשם הכול היה אבוד. על ההוא שעזב אותי וכל הזמן בדק שלא התגברתי עליו, ואיך שנגמרו לו המילים אליי לתמיד כשאמרתי לו "אהבו אותי כבר פעם, מישהו יאהב גם אחריך".
עוד מעט, כשאני אהיה גדולה, אני אדע הכול על אהבה.
ואולי יום אחד אפגוש ברחוב איזו צעירונת שאני מכירה, וכשהיא תספר לי שהיא רווקה, אני לא אאחל לה כלום על אהבה.
היא כבר יודעת מספיק בעצמה.
//סתיו גולדשטיין