במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי שמנה. טוב, לפעמים שמנה יותר, לפעמים שמנמנה, לפעמים מלאה. אבל למשקל ולאוכל תמיד היה… משקל משמעותי בחיים שלי. הדבר הזכור לי ביותר מביקוריי אצל דיאטניות כאלה ואחרות – כילדה, כנערה וגם כבחורה מבוגרת יותר – היה הבקשה הזאת ש"אכתוב כל מה שאני אוכלת". הן קראו לזה יומן אכילה.
תהיתי איך זה אמור לעבוד. ביום-יומיים הראשונים התמדתי בצורה ראויה להערכה וכתבתי כל פיפס שנכנס לי לפה, אבל ביום השלישי התחלתי כבר לעגל פינות. ככה זה כשהמחשבות שמנות – הכל מתעגל. אז חשבתי שמן ואמרתי לעצמי לא פעם – מה שלא כותבים, לא נחשב, אז זה כאילו לא אכלתי. מהר מאוד הבנתי את הטריק וקלטתי שאולי יומן האכילה הזה הוא באמת הדרך להיות קצת פחות שמנה וקצת יותר בריאה.
בנובמבר האחרון החלטתי שאני עושה שינוי של ממש. המספר על המשקל היה מרחק קילוגרמים בודדים מלהפוך לתלת-ספרתי ואני החלטתי שדי. אז עשיתי כמה שינויים וניסיתי לשנות את המחשבות השמנות למחשבות ומעשים בריאים. רוב הזמן זה דווקא די הצליח. כמעט שמונה חודשים מהשקילה הראשונה – ואני 22 קילו פחות. אבל תקועה. ממש. וכל כך רוצה לרדת עוד עשר. רק עוד עשר.
הימים שלי בשנה האחרונה משוגעים לגמרי. מכל בחינה שהיא. לרוב, אני יוצאת מהבית מוקדם בבוקר וחוזרת מאוד מאוחר, אז בשביל להצליח לשמור על שפיות תזונתית אני חייבת לתכנן ארוחות ליום שלם (שנארזות ונכנסות לצידנית מנוקדת שימושית במיוחד). פרויקט המצפן התזונתי הגיע לי בדיוק בזמן. שוב יומן אכילה, אבל הפעם כזה מחייב – גם מגובה בתמונות וגם חשוף לעיניי כל. וזה מה שיצא:
יומני היקר
5:30 השעון המעורר מצלצל. אחרי שלושה וחצי נודניקים אני סוף סוף יוצאת מהמיטה. נס קפה עם ממתיק על בסיס סטיביה וקצת חלב סויה, כמה עדכונים מול המחשב והיום חייב להתחיל. לפני שיוצאת לחדר כושר הולכת לטייל עם בלה ועם שני תמרי מג'הול ביד, אבל היא מחליטה להתנפל על חתול מסכן בדרך ואני נשארת עם תמר אחד בודד לפני האימון. בשמונה וחצי יוצאת מחדר כושר אחרי שעה של אימון כוח, ומבטיחה למאמנת שלי שהיום אוכל מספיק חלבונים ויותר אוכל מבדרך כלל. היא טוענת שהירידה נתקעה כי אני לא אוכלת מספיק.
9:00 ארוחת בוקר: חביתת ירק מביצה ושני חלבונים (עם בצל ירוק, פטרוזיליה, כוסברה וקייל) וגם: יוגורט עיזים 3.6%, כף זרעי צ'יה, כף סובין שיבולת שועל, קצת ממתיק וקצת קינמון. מפוצץ. עם צידנית מלאה בכל מני אוצרות יוצאת ליום ארוך מחוץ לבית.
12:00 על הדרך, בין פגישה לפגישה, אוכלת מיני-פיתה מקמח מלא עם מעט גבינת עיזים 5% למריחה וכף טונה במים יחד עם שלושה גזרים מקולפים מבעוד מועד. נזכרתי שיש לי גם בקבוק תה קר מחליטה של כל מני עשבים שאני לא יודעת להגיד את שמם (ומקפידה להכין כמעט כל יום בהמלצת נטורופת), אז גם הוא הופך לחלק מהארוחה.
בסביבות 14:00 אחת הבנות שיושבות איתי במשרד (תודה לך!) רואה שהמצב שלי ממש לא במיטבו ומשמחת אותי עם אצבע של קינדר בואנו. אין מה לעשות, תזונה בריאה או לא, בואנו זה טוב.
15:00 מיני-פיתה נוספת, הפעם עם ביצה קשה לצד סלט ירקות עם קצת גבינת פטה כבשים 5%. לקינוח: תמר מג'הול ושמונה שקדים.
17:30 נס קפה עם מעט חלב סויה וגם שתי קוביות גדולות של שוקולד מריר.
20:00 הגעתי לבקר את אמא ומצאתי מגה קישוא במטבח. אז חתכתי אותו, אפיתי לצד פילה אמנון עם קצת עגבניות שרי, שום ולימון – וסגרתי לי את הפינה של ארוחת הערב.
לפני השינה יושבת ובוהה בטלוויזיה, כותבת את הפוסט עם כוס תה, ומבינה שמחר צריך לקום מוקדם – לעמוד בסטנדרטים של היום ולהכין צידנית למופת גם למחר.
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
//גל שדה