יש לי שיטה לעבוד על המוח שלי, שגורמת לי להצליח לעשות משימות גדולות. לא משהו מתוחכם מדי, סתם טריק קטן, ששינה לי את החיים, ואולי ישנה גם לכם.
מדי פעם אני צריך לעשות משימה גדולה ומעיקה. למשל:
- לעבור דירה – להיפטר מהישנה, למצוא חדשה, סיוט.
- משהו בעבודה – נגיד להרים אירוע גדול ל-nuSchool, או להמציא איזו סדנא. קריאייטיבי, אבל צריך המון סבלנות.
- לארגן משהו שאמור להיות כיפי – כמו טיול עם חברים לים המלח - אבל למי יש כוח?
- להיכנס לכושר אחרי נסיעה לברלין בה שתיתי המון בירה ואכלתי פיצות כל יום. נו באמת.
פיצה ובירה בברלין. נהוג לסיים שם פיצה משפחתית לבד. לא מתווכח עם זה.
שתי הבעיות הכי גדולות שלי כשאני צריך לעשות משימה כזו הן:
1. להתחיל את זה
2. לסיים את זה
נשמע מוכר?
יש כמה סיבות לזה שממש קשה לנו לעשות משימות גדולות (שלא לדבר על מעיקות). קודם כל אנחנו לא בטוחים איפה להתחיל. מה הדבר הראשון שצריך לעשות. שנית, יש לנו בעית מוטיבציה. נגיד, לאכול פיצות ולשתות בירה בברלין כל יום במשך שבוע, זו משימה שאני עושה כמו גדול. אבל להיכנס אחר כך לכושר שוב כשאני חוזר לארץ? מאיפה אני אמור לגרד לזה מוטיבציה? שלישית, יש יותר מדי הסחות דעת. כשעומדת מולי משימה גדולה – ולפעמים גם מפחידה או מאתגרת – הרבה יותר קל שניה להיכנס לבדוק חדשות, להציץ בפיד של אינסטגרם, או בפייסבוק, לפני שאני מתחיל לעשות את מה שאני צריך. זה הרי ״ייקח לי כמה שעות רק להתחיל״, אז מה זה משנה אם אבזבז עוד כמה דקות במקום אחר? (דקות שהופכות לשעות).
הרבה פעמים אתם מסתכלים על אחרים מסביבכם, ואומרים ״מאיפה לבן-ז*נה הזה יש כח רצון כזה?!״ כולנו מכירים את המעצבנים האלו, ששמים לעצמם מטרה לסיים משימות גדולות ומעיקות, ואשכרה מצליחים. הם מרימים אירועים, הם נכנסים לכושר, הם מסיימים את העבודה שלהם בזמן, והם אפילו לא מזיעים תוך כדי. כוסאומו.
גילוי נאות - אני מהמעצבנים האלו. אז תנו לי לגלות לכם את הסוד שלי, כי הוא כל כך פשוט, שאתם חייבים לנסות לעשות אותו עוד היום, ותראו איך אתם הופכים להיות המעצבנים האלו. אתם מתים להיות אלו שיקללו אותם איך הם מסיימים דברים, נכון? יופי אז הנה הטיפ שלי:
תחלקו את המשימה הגדולה והמעיקה שלכם, לעשרות משימות קטנטנות.
זהו. מאוכזבים? למה הייתי צריך לכתוב 500 מילה על זה במקום להגיד את זה במשפט אחד? כי כבר אמרו לכם את זה הרבה פעמים, ולא עשיתם עם זה כלום. היום אתם תנסו ותראו שזה עובד כמו קסם.
למה זה עובד כמו קסם? כי המוח שלנו מפחד ממשימות גדולות, והוא ממש לא מפחד ממשימות קטנות. רוצים דוגמא פשוטה? אם אני אגיד לכם שאתם חייבים לנקות ולצחצח את כל הבית עוד השבוע. ונגיד שאתם כמוני – שונאים לנקות. מתי תעשו את זה? כנראה תדחו את זה לשישי או לשבת, וסיכוי טוב שזה פשוט לא יקרה.
אבל אם תקחו פתק קטן, ותרשמו עליו משימות ניקיון קטנות, שכל אחת לוקחת כמה דקות, ואתם צריכים כל יום לעשות אחת או שתיים, עד סוף השבוע הבית שלכם יהיה מצוחצח. והבונוס? כנראה שהבית יהיה נקי הרבה לפני סוף השבוע, כי אחרי שתתחילו את הראשונה, אתם כבר תהיו ב-״Zone״ ויהיה לכם הרבה יותר קל לעשות עוד אחת או שתיים מיד אחריה.
זה פותר את בעיית ״לא יודע איפה להתחיל״ – פשוט תתחילו עם משהו קטן שיקדם אתכם, אפילו עם המשימונת הכי קלה. ואחרי שמתחילים הרבה יותר קל להמשיך למשימונת הבאה. זה פותר את בעיית המוטיבציה – כי עכשיו אתם רק צריכים לעשות משהו קטן והרבה פחות מעיק; וגם את בעיית ההסחות-דעת, כי אפשר לסיים הרבה משימות קטנות בין פייסבוק לקריאת החדשות… בקיצור כל פעם עושים צעד קטן עד שמגיעים לסוף.
אז קחו עכשיו את המשימה הכי מעצבנת שלכם, קחו דף אמיתי או דיגיטלי, ותתחילו לפרק את אותה למשימות בינוניות, ואז לקטנות, ואז לקטנטנות. ותתחילו לעשות את הראשונה הקטנטנה עוד היום. ספרו לי איך הלך.
// ליאור פרנקל