"אז אלו האופציות שעומדות בפניכם", אמרה מארגנת החתונות בשנת 2034, "מתחת לים, שזה בעצם אירוע בתוך בועת אוויר, אז קחו בחשבון שכמות המוזמנים היא יחסית נמוכה. יש לנו אירוע על הירח. אני לא ממליצה עליו כי הוא טיפה יקר. וכמובן יש את הטרנד העכשווי, חתונה וירטואלית. אתם בוודאי מכירים אותו, כל אחד יושב בבית שלו, עם קסדת מציאות מדומה. הבעיה פה היא שגם הצ'קים וירטואליים".
השיחה הנ"ל נראית לנו מוזרה, נכון להיום. אבל בואו נקרא אותה שוב עוד כמה שנים. כמו בכל תחום בחיים, גם בתחום החתונות, אנחנו כל הזמן מחפשים להמציא את הגלגל ולהיות הכי מיוחדים.
הבעיה היא שכוווולם רוצים חתונה שעוד לא הייתה לאף אחד. כוווולם יוצאים למסע ארגון החתונה במחשבה שהם ישיגו את מה שאחרים כשלו להשיג, ואז כוווולם עושים את אותה החתונה. בדיוק את אותה החתונה.
זה הולך בערך ככה: הגענו >היי! קבב קטן! > היי! סושי זול! > קבלו את החתן > קבלו את הכלה > בדיחות מאוסות של רב מעייף > עוד כוס נפחה נשמתה > אוכל > ריקוד מתואם, בדרך כלל מושחת, של הזוג > כולם להרים ידיים > אוכל 2.0 > אבריבדי פוט יור הנדז אפ > קינוח > יחד לב אל לב > הביתה.
אז יופי. חצי דרך כבר עשינו, הבנו שאי אפשר לברוח מהשבלונה הנוראית. מה כן אפשר לעשות? הו, שמח ששאלתם, כי נחמה ניתן למצוא בידיה הענוגות של בחירת מקום האירוע.
או ככה לפחות חשבתי כשניגשתי לכתוב את הפוסט הזה. באופן מפתיע יצא לי להיות בחתונה בכל אחד מהמקומות ה"לא" שגרתיים הבאים:
בבית הכנסת – חתונה אינטימית קטנה, ומלאה תרומות.
יש קסם בלהתחתן בבית כנסת. זה וינטג' קלאסי. כמו הסבים והסבתות שלנו. בלי רעש, בלי זוהרים ובלי רצון לחיות.
בחו"ל – מי שלא סובל את סצנת החתונות בארץ, לוקח אותה לחו"ל.
נשים רגע הצד את הסיבה הברורה לחתונה בחו"ל (הדיוטי פרי. סתם. הרבנות וזה), ונדבר נטו על האירוע. אני אסכם את זה כדי שתבינו: "רגע, אני גם משלם על כרטיס הטיסה, וגם צריך לשים צ'ק??"
בחצר הבית – אין מקום כמו הבית, אין מקום כמו הבית, אין מקום כמו הבית.
האנטיתזה המוחלטת לסעיף הקודם. בתכל'ס? קמים מאוחר, הכי נוח בבית ולא צריך לנסוע לשום מקום. אה, כן, רק שמישהו צריך לנקות אח"כ.
על חוף הים – זה כל כך רומנטי, כל החול הזה בנעליים.
אם בסעיף הקודם דיברנו על לכלוך, אז פה הוא מקבל מקום של כבוד. אין מה לדבר, זה באמת המקום הרומנטי ביותר מהרשימה, אבל גם זה שדורש הכי הרבה עבודה. אתם יודעים מה אומרים, כדי להיות יפה צריך לעבוד.
בשום מקום – נוסעים חצי שעה בדרך עפר, לוקחים שמאלה ונוסעים עוד שעתיים.
על ראש הר בגולן, בוואדי צחיח בנגב המערבי או באתר היסטורי ברמת הגולן, זה לא משנה, אל תעשו את זה לאורחים שלכם.
בזמן אירוע ספורט – משעינים את האייפון על קנקן השתייה ויש לנו מיני טלוויזיה.
אמנם זה זמן ולא מקום, אבל לגמרי דורש התייחסות. אז נכון, אי אפשר להשוות אירוע גדול כמו חתונה לאיזשהו אירוע ספורט, גם אם זה הדרבי הגדול של גבעתיים, פשוט כי הספורט לוקח. קחו את זה בקלות, בכל זאת, זה רק ספורט.
אמצע היער / אמצע הפרדס – ברחשים. ברחשים בכל מקום.
יש הרבה ירוק מסביב, אבל הכי ירוק זה אתה – מקנא בכל אלו שנשארו בבית ועכשיו שוהים בחלל ממוזג.
אולם – תכל'ס? אולי המקום הכי מוזר לערוך בו אירוע.
תחשבו על זה.
רוצים לקבל את מגזין מתחתנים במתנה? לחצו כאן
//ניר פלקס
