כשהיינו קטנים, מכרו לנו שזוגיות תמיד נהדרת. בן פוגש בת, הבן חתיך, הבת כוסית אש, מצמוץ אחד מספיק להם כדאי לדעת שהם נועדו זה לזו מאז ומעולם. בד"כ יש קטע שבו הם מקפצים קצת בשדה פרחים, ואז פוף! חתונה, ילדים, הפי אנדינג. בפועל? שקר טוטאלי.
שאלתם את עצמכם פעם איך הנסיך התאהב ביפיפיה הנרדמת? נכון מאד, היא הייתה בקומה.
בתחילת הקשר הכל קסום ומקסים, הבחורה נוגסת בקצה עלה חסה שמונח לה על הצלחת, מסננת "אויש, איך שבעתי" וטופחת בעדינות עם מפית על השפתיים. כל קשר בינה לבין הכלבה המטורפת שהיא תתגלה בהמשך מקרי בהחלט. היא תפרגן בטירוף על זה שהזמנת חברים במונדיאל ועל זה שהפרחה מהעבודה התקשרה אליך אתמול בשתיים בלילה. אתה רעב, חמודי? נו פרובלם, חמש דקות אחרי היא מתייצבת לידך עם כריך פסטרמה ועיטורי עגבניות שרי שקטפה הרגע מהשדה.
בפועל, אחרי כמה דייטים, הנורא מכל מתגלה. הבחורה העדינה הופכת לאדם סנדלר ב"ג'ק ובג'יל", דופקת קערת פלפל חלפיניו לארוחת צהריים ואז מספרת לך איך זה גם יצא חריף בשירותים.
אגב, כל השקר הזה של ה"אני קמה יפה גם בבוקר"? חכה לרגע שתלך לישון עם בר רפאלי ותתעורר לצד מופסה. היוש דיגי בסלון, ביוש להשאיר את מושב האסלה למעלה. THIS IS SPARTA!
הבחור, מצידו, מעיד בתחילת הקשר שהוא לגמרי טיפוס רומנטי שנהנה מהתכרבלויות בשקיעה, והפעילות המועדפת עליו היא להפתיע לפחות פעמיים בשבוע עם ארוחה לאור נרות, מה שקצת מקסים, כי הוא באמת ינהג להפתיע עם ארוחה לפחות פעמיים בשבוע. בשיפודיית "עזרא ובניו". על מחצלת בשמש. זורק לך פיתות מהקצה השני של החדר ומפזר לך פפריקה על הכתפיים. כשתעשי פרצוף עצוב עם עיניים מלוכסנות ותגידי לו "אבל בובי הבטיח לפוצי שהוא יפנק אותה היום", הוא יפנה לאבי, שבדיוק ממנגל חתול בטחינה במטבח של השיפודיה, ויגיד לו "אבי, פנק פנק אותה בסלטים".
אין מה לעשות, המציאות היא לא כמו שמוכרים לנו בסרטים… אנחנו לא ג'וליה רוברטס והם לא ריצ'ארד גיר. במציאות לא בטוח שליאונרדו היה נותן לרוז לצוף לה בנחת על הקרש בזמן שקופא לו התחת. הכל בטח לא כמו שהוא נראה בהתחלה, והצחקוקים בדייט הראשון הופכים מהר מאד ל"אויש, אתה והבדיחות שלך האלה".
אם תפטפטו עם גבר נשוי, סביר להניח שהוא יקטר על האישה ועל כמה קשה לגדל ילדים, אבל בסופו של יום, הוא יספר לכם שהם הדבר הכי חשוב שיש לו בחיים. נכון שאין מושלם. נכון שכשהיינו קטנים מכרו לנו שקרים על נסיכים ונסיכות שחיו באושר ואושר עד עצם היום הזה, אבל אם אני חושבת על זה רגע ברצינות… אפשר לחיות באושר ואושר גם בלי להיות נסיכים ונסיכות, ואולי אפילו האנושיות הזאת שבנו היא מה שעושה את כל ההבדל מסרט של דיסני לחיים אמיתיים. הקשיים שביום יום הם מה שהופכים את הרגעים המיוחדים למיוחדים יותר.
הרגע הזה שאת רובצת על הספה עם טלוויזיה דולקת על אלוהים יודע מה, ואז הוא נכנס הביתה אחרי יום עבודה ממושך, מניח את הראש שלו על הרגליים שלך, לא טורח להגיד כלום, אבל מספיק שהוא שם, על הרגליים שלך, ואת שומעת אותו נושם והשפתיים שלו מתעקלות לחיוך קטן… ואת מבינה שהוא בעצם לא צריך להגיד שום דבר, מספיק שהוא שם, ברגע הזה, על הספה המשותפת, ואת כבר מרגישה שהחצי הזה, שהיה חסר לך כל היום, הופך לשלם.
//קרין פרימן