היום יותר גרוע מאתמול. אני יכולה לתאר בתחושות ובתיאורים את ההרגשה, אבל המוח יבש. כמו מזג אויר בלי לחות. לא נשארה בי טיפת לחות בסביבה הזו. בחוץ יורד גשם ללא הפסק ואני מרגישה יבשה לחלוטין, בניגוד גמור למזג האויר של המדינה הזו. טחוב, רטוב ובכל מקום שהולכים אליו יש ריח סיגריות שתלוי באויר.
כלכלה מתפתחת, המדינה הגדולה בעולם. מיליארד ויותר מזה סינים לא טועים. ובעיני, הזרה היחידה ברדיוס של מיליארד סינים, יש טעות גדולה. עומדת פה. פי לא נע הרבה מלבד אוקי וטוב. מנסה בכל כוחי לשנס את כל כוחותיי להפיק פגישה. וזה מיותר בעיניי. אני מרוחקת אלפי קילומטרים מהיכן שנולדתי ורוצה להרחיק עוד אלפי קילומטרים מהיכן שאני נמצאת כרגע.
והם ממושמעים כל כך. שאני כמעט מקנאה. אין פה רצון ניכר לצאת מד' אמותיהם. מקבלים את הכתוב מלמעלה וחיים איתו בשלום. או כך נראה. הקפיטליזם חודר לפה. בשקט. בעדינות. כמו החוק למניעת עישון. הוא כתוב איפשהו, אבל למי באמת אכפת. יושבת על כורסה חומה מעור מזויף. מייד אין צ'יינה. קרובה ככל יכולתי לחלון היחיד שפתוח פה. הדבר הקרוב ביותר לאויר טרי. טרי וספוג בזיהום סיני. בסין אין רגע לבד. אולי לעיתים בחדר במלון. אבל גם שם השקט מופר מהר בצלצול טלפון שמבשר לי להגיע לארוחת ערב. נכנס בלי מפריע, בלי בושה, מעיב על הבריחה שלי מהחוצה פנימה. כמו מתפרץ למקום שלא שלו, בלי כל מבוכה. עכשיו יש ארוחת ערב. אם את לא מוכנה, אז תפסידי. הסינים לא מחכים לאף אחד. ישאירו לי כתובת בקבלה ועכשיו הכדור הסיני אצלי. חסר לי את הייאן ליצור הרמוניה מושלמת ואני לא יודעת סינית.
יש בי משהו בפנים שמניע אותי בדרך אחרת. משהו שיגרום לי לגרד את רף הפחד. תמיד קרובה אליו, משיקה לנקודות הנגיעה. הפחד הוא חלק בלתי נפרד ממני ותמיד ימשוך אותי הלאה. יורדת לקבלה לקחת את הפתק הלבן. מלבן פשוט ולבן ועליו משורטטים בדיוק מפתיע קוים ישרים ועגולים ליצור שפה שרק הם מבינים אותה. אף זר לא יבין לעומקם של דברים. כלכלה משונה שמניעה את העולם. והקפיטליסטים בעקבותיה. רצחו כל פיסת אדמה בשאר המקומות ועכשיו נשארה סין. אחריה תגיע גם אפריקה.
העולם הזה מגעיל אותי ואני חלק בלתי נפרד ממנו. כמו עם הפחד. מעניין שבמקרה הזה הפחד נוטש אותי. משאיר אותי לעמוד במקום ולהשאר בבועה שנעה איתי במטוסים ברחבי העולם. אני לא רוצה להיות פה. מיליראד לבנים כן טועים וסוחבים אחריהם את הסינים. משכנעים את מי מהם שהם לא. הלבנים נגד הסינים. הסינים המובכים נפעמים מהאדם הלבן. יתכן שהם לא שמעו שהלבן הזה שיבש את כל הטבע האנושי שלנו. התדר השתנה כל כך שכבר לא ניתן להאזין לו.
חוזרת לביתן התערוכה הסיני. השטיח האדום עם צורתו הדרקונית המוזהבת ספוג ריחות עישון וקפיטלזם. מונח בניגוד גמור למטרתו הראשונית. מיליארד זוגות נעליים, רובן שחורות בצבע לכה, דורכות עליו. מפריחות ענני ריח עשן מהול בתה. מתיישבת על אחד המכשירים לתצוגה. מתבונננת בהם מתבוננים בי וחוזר חלילה. הם עדיין מנסים לבטא את שמי בצורה קפיטליסטית מושלמת. זה מגוחך בעיניי, אז אני מפצירה בהם להפסיק ולקבל את מה שהם אומרים כמו שהם אומרים את זה. בפינת הביתן מיטת טיפולים להדגמה. אני מפנטזת שאני נשכבת שם ועוצמת עיניים. מחזירה את עצמי כמה שנים אחורה ומפצירה באני הצעירה לא להכנס לאן שאני רוצה לפנות עכשיו. זו תהיה טעות.
//קרין קובלסקי