הלוואי ולא הייתי צריך לכתוב לך כלום, אלא כבר היית לידי כאן, צמוד אליי והייתי כותב על משהו אחר, על אנשים אחרים אולי. אך את לא כאן. עדיין לא. לכן אכתוב לך קצת עליי, על תקופות, על רגשות,על עצמי בעיקר. לבינתיים. עד שתגיעי יום אחד, אקרא את זה איתך ונצחק על כמה אידיוט הייתי פעם. אולי זה כבר יהיה מחר, אולי עוד חודש, אולי רק בעוד כמה שנים.
אספר לך על תקופה מוקדמת. שהאמנתי שאני איזה בחור רציני, אחד כזה שאמצא אותך כשתמצאי אותי בין ערמות העשן הסמיך של אנשים שלא יודעים לאהוב. מפעם לפעם השתעשעתי לי במחשבה שהנה מצאתי אותה. והייתי אוהב אותן לתקופות עד שהייתי מכיר אותן באמת. פחדתי להכיר אותן, להכיר אותן אומר לדעת מי הן באמת וזה מפחיד, הרי תמיד האמנתי שאמצא שהיא לא לטעמי. אישה היא כמו מנת גורמה שבמגע הראשון גורמת לנו עונג לא יתואר, כזה שהגוף שלנו מתחנן לעוד ממנה, שיכרון שלא יודע שובע עד שאנחנו יודעים מה בדיוק יש במנה, או איך בעצם הכינו אותה, איזה תהליך היא עברה עד שהגיעה לשולחן שלי ולפעמים אנחנו לא רוצים לדעת. עדיף לנו להישאר באזור הדמדומים.
אך אני לא יכול, אני צריך לדעת אישה באמת. וכשידעתי אותן באמת, ידעתי שהן לא את. מבלי להכיר אותך.כשהבנתי שהן לא את, ושאת קצת מתעכבת, הפסקתי לחפש אותך.הפסקתי להתנצל לעצמי מלהיות מניאק. פחדתי שנים שאכיר אותך ולא תאהבי את העבר שלי. רציתי להיות טוב מספיק בשבילך. אך כמה אפשר? החיים זימנו לי ימים שבהם הייתי חייב להיות לא אני. להתייחס לנשים כמו שאני פוחד שיתייחסו אלייך. שום טלפון אחרי סקס, שום מילה טובה. שנים שהן היו לי רק כדי להשביע את הרעב הזה עד שתגיעי ואצליח לאהוב את הלילות באמת.
מדי פעם הייתי כותב, על פספוסים עם נשים שחשבתי שהן את. הייתי מכור לפספוס הזה. לשחק עם עצמי במחשבות. אף אחת מהן היא לא את. את טובה מדי בשביל שארצה שתהיי פספוס בשבילי. הבנתי את זה רק לא מזמן. כשהבנתי את זה הפסקתי לכתוב על פספוסים. פספוסים שייכים לאנשים שפוחדים מהצל של עצמם. שלא יודעים להיאבק על מה שלהם, לוזרים שרוצים להיות תמיד באזור האולי מהפחד לאבד את עצמם לתוך אהבה.
שונא את המילה הזאת אהבה, אמנם אני כותב אותה המון ומדבר על המושג הזה. אבל היא עושה לי בחילה. אל תבקשי ממני לעולם לכתוב לך שאני אוהב אותך. לא מסוגל. אני יעריץ אותך, אני אכבד אותך, אני הכל. בתוך תוכי אני יאמר לעצמי אני אוהב אותך. אך לך אני לא אגיד זאת. זה לא כי ארגיש חשוף מדי, פשוט כי לומר לך אני אוהב אותך יצמצם את כל הרגשות אלייך לשלוש מילים.
לומר אני אוהב אותך, זה להשתיק פחדים.
יכול להיות שתבואי אליי שבורה מעבר מלא בחוויות של אהבה. זה לא קל להתמודד עם האהבות האחרות שידעת, הלוואי ויהיה לי את הכח להכיל אותם. לדעת שאהבת ולא רק אותי ועדיין לא להצטמרר מזה בלילה. לדעת שלא משנה באיזה שדות את היית, אני יהיה האביב הקבוע שלך, ללא שום שלכת, כזה שתמיד יצליח לגרום לך לפרוח.
//שגיא אליהו