את יושבת באוטובוס הריק, בוהה במרחק. אני מזהה את המבט התוהה שלך ויודעת מה הוא אומר.
את בוחנת את העיר החולפת, מוארת לא מוארת, ישנה לא ישנה. הבתים עוברים אותך והאורות הבוקעים מתוכם משתקפים לך בעיניים. המבט שלך קבוע ויציב. לא עליהם את חושבת, אלא עליו.
צילום: שירה פריגת
אי שם בעולם יש בחור. אמנם יש מיליונים, אבל את חושבת רק על אחד. אתם עוד לא מכירים בכלל. אבל הוא יסחף אותך בסערה, יטפס ויעבור את כל החומות ששמת מסביב ללב שלך, רק כדי לפרק אותן מבפנים. "לא רציתי להרוס שום דבר בדרך אל הלב שלך, אבל עכשיו כשאני כאן אני יודע שלא אצא לעולם. את כבר לא צריכה את החומות האלו". ככה הוא יאמר לך, ובאותן העיניים התוהות והתרות ייקוו דמעות קטנות של אושר, כי את תדעי שהוא צודק, ופתאום גם תרגישי כמה כבדות היו החומות האלו ללב שלך, וכמה קליל הוא בלעדיהן.
בינך לבין עצמך את קוראת לו 'ה-בחור', ומפנטזת על היום שתיפגשו. האם זה יהיה יום שתלבשי בו שמלה מתנפנפת, והשיער שלך יתבדר ברוח? האם הוא יבחין בך במרחק וישלח אלייך את החיוך הזה שכל-כך תאהבי, או האם הוא יגיע בלי שתשימי את לב, ויגיד שהוא לא יכול היה שלא לשים לב אלייך, כי את הזוהרת מבין כל בנות העיר?
או האם זה יהיה דווקא יום חורפי? שתרגישי בו קצת איכס, ותשנאי את העובדה שקמת בכלל מהמיטה? את תלבשי טרנינג וסוודר שגדול עלייך בכמה מידות, אבל הוא נעים ומנחם אותך.
אולי זה יקרה בנקודה הכי מגעילה של היום, אחרי שתפסת איזה וירוס ואת גם ככה כולך מיכל טישו מהלך, פתאום בשנייה מקוללת, תגלי שכף רגלך נכנסה בדיוק לתוך שלולית קפואה. אחרי כל הגשם. והטישו. והאיכסה. את תיישרי מבט אל השמיים ותגידי "אוף איתך!! מה כבר עשיתי שזה מגיע לי??" וכשתחזירי מבטך אל הרחוב, יעמוד אותו בחור עם עיניים טובות וחיוך מהפנט שיגיד "אולי המזל שלך ישתנה אם תחלקי איתי מטריה?" ומשם הוא כבר יוביל אותך לאט לאט, לחלוק איתו גם קפה, ואז קינוח, ואז מיטה…
או קפה וקינוח במיטה… תמונה: 9rooms
לפעמים את חושבת סתם עליו, על איפה הוא יכול להיות עכשיו?
אולי הוא בדיוק באמצע הטיול של חייו? על איזה אי באמצע האוקיינוס, עושה דברים שלא עשה עוד מעולם – קופץ בנג'י מקצה הצוק, מת מפחד אבל קופץ בכל זאת. צולל במים הצלולים ביותר, רואה חיות מדהימות, חווה חוויות מרגשות… את אחת התמונות מהטיול הזה, את עוד לא יודעת, אבל הוא ימסגר ויתלה באמצע הסלון. את תצחקי, כי בחיים לא חשבת שתעצבי את כל הבית על פי תמונה אחת בסלון. אבל את תעצבי, והוא יאהב את הבית, את הצחוק שלך, ובעיקר אותך.
צילום: תומר בוכר
יש עוד תרחיש שאת פחות אוהבת – אולי בכלל כבר עכשיו יש לו מישהי? והוא אוהב אותה כלכך? הם גרים יחד בדירה קטנה ברמת גן, והם מאושרים. אפילו רוצים לאמץ כלב. את חושבת, מה כבר יכול לקרות שיגרום להם להיפרד? מה ירופף את הקשר? אולי הוא ישבור לה את הלב לרסיסים? אולי היא תציב לו אולטימטום שהוא פשוט לא יהיה מסוגל לקבל? עזבי, את אומרת לעצמך. את מעדיפה שלא לחשוב על זה. כשהוא ירגיש מוכן לספר לך, הוא יספר בעצמו. ואת תדעי שמה שהיה נגמר, ושעכשיו זו את שהוא אוהב, ואיתך זה אמיתי.
המחשבות עליו מנחמות אותך.
טוב לך להיות לבד עכשיו, אבל את מפחדת שבלי משים, הלבד הזה יכלה אותך.
האוטובוס הגיע לתחנה שלך. את יורדת אל הרחוב ואוויר הלילה ממלא את ריאותייך. את מחייכת לעצמך, כי את יודעת – אי שם בעולם מסתובב הבחור שיאהב אותך יותר מאת החיים עצמם. והוא יגיע. את רק צריכה לחכות בסבלנות.
// אטי דניאל לוי