אם את צריכה להתפנק עם משהו, איזה עידוד קטן; טיפה מהקסם של Aussie תסגור לך את הפינה. תוך 3 דקות, מסכת הקסם של Aussie, הופכת שיער פגום ותשוש לקסם של רכות וברק. הבלוגריות שלנו מספרות על 3 דברים שהן עושות ביום במשך 3 דקות שהופכות את היום שלהן למהמם. ממש כמו המסיכה של Aussie.
דווקא ביום מייגע שכזה,
נתבקשתי לכתוב פוסט על שלושה דברים שאני עושה
והופכים את היום שלי למהמם.
כמה היקום אוהב אותי ,
Challenge Accepted
בוקר,
שלוש דקות מסתרקת במקלחת,
נותנת לשיער להתייבש בטפטוף ללא סחיטה באמבטיה.
כך מסתדר לי בצורה הכי טובה,
תנסו בעצמכם, זו ממש יופי של שיטה.
שלוש דקות מצחצחת שיניים בישיבה,
לפחות את הכבוד המגיע לבוהקות שלי נותנת בברכה.
שלוש דקות הן 180 שניות מתוך
לפחות חמש עשרה דקות מדיטציה ביום,
שמאזנת אותי באופן קבוע,
תורמת לי המון.
שלוש דקות מתקתקות בשעון.
בכל שלוש דקות מתחילות להן עוד שלוש דקות,
שמאתגרות עוד שלוש דקות,
ליהנות מעוד שלוש דקות.
כל רגע נחשב להיות במיטבי,
להפיק את שמחתי,
לחפש את האושר,
להבין שהוא נמצא בתוכי.
בכל דקה שמתווספת לדקה, נוספת עוד אחת,
ביחד שלוש דקות של אושר
ועוד שלוש דקות של אושר,
שמתווספות לעשרים דקות של אושר
ועוד עשרים דקות של אושר
ועוד עשרים דקות של אושר,
ביחד שישים דקות של אושר המורכבות
מעשרים פעמים של שלוש דקות…
שלוש דקות כבר אמרתי? ואושר?
תנשמי רגע שלוש דקות…
שלוש הדקות בבוקר לפני העבודה,
בהן אני שותה שלוקים מהירים מקפה הפוך,
חלש, רותח, בלי קצף ובולסת שני בורקיסט,
הן לפעמים שלוש הדקות הכי מענגות ביום.
שלוש דקות אלו, ממלאות בתקווה, מבקשות את המחר,
מזכירות שנעים ליהנות מהדברים הפשוטים.
שני מאפים בארבעה שקלים וקפה בתשעה שקלים,
נותנים לי תחושה שאני בארץ אירופאית רגועה,
ללא צפירות, ללא חוסר ברירה.
נהנית מהרגע כשכולם ממהרים,
עוצרת לשלוש דקות, מתבוננת בסובבים.
הביוב שהתפוצץ ברחוב, מזכיר ילדות בלתי נשכחת.
תוך שלוש דקות לבשנו בגדי ים והרטבנו את התחת.
ככה זה לגדול בשכונה, תקלות החיים כמשחק באמבטיה.
דקה אחר דקה מתכרבלת מול מַרְאָה של עצמי,
הזמן עובר ביעף מלטף את מהותי.
שלוש דקות מלאות תשוקה, מחבקות אותי ביד רחבה.
שִמְחה ללא מניירות, עוטפת פעם אחר פעם את גופי הקטן.
שלוש דקות משמחות, אפילו שהזמן קצר,
ממלאות את לבי, מעצימות את כשרוני.
מרחפת לשלוש דקות ביום עמוס משימות,
הריחוף מפקס אותי, נותן לי חופש לחיות.
שלוש דקות עוברות, לזמן אין משמעות,
נותנת לָכְּלום להיות, קופצת בקלילות.
שלוש דקות ברגל, לוקח להגיע מהבית לעבודה,
אכן פריבילגיה, זכיתי במתנה.
עם כל יום ארוך שעובר, זה באמת רגע מהמם,
לא משנה מתי אסיים, תוך שלוש דקות אני בבית,
האוטובוס לעולם לא יאחר…
יש הרבה רגעי שלוש דקות ביום שלם,
המאפשרים לו להיות מאוד מרומם.
אחד מהרגעים האלה קורה,
באותן שלוש דקות אחרי העבודה,
שכבר התקלחתי ונרגעתי,
יושבת מול דף חלק,
נושמת שלוש דקות ומתחילה ביצירה.
שורה ראשונה נכתבת,
מתניעה את לבּי מאוהבת.
איך יסתיים? אינני יודעת,
הכול מתחבר בשלוש דקות אחרונות.
//ניצן מוטיוק