הבעיה היא שמישהו תמיד מחפש משהו שהוא רגיל אליו. בטוח שמעתם משהו על זה, או דומה לזה בעבר. אבל אני מדבר על משהו אחר, שאני לא בטוח איך אני אסביר בדיוק.
הרי פעם פעם פעם, היינו כולנו ציידים-לקטים. פרהיסטורי משהו, אבל גם חשוב לפואנטה. היינו הולכים והיינו צדים חיות ומלקטים גרגרים (אין לי מושג מה מישהו פרהיסטורי היה עושה עם גרגרים, אבל זה מה שאומרים).
אז אני חושב, שאנחנו עדיין ציידים לקטים.
שניה רגע, הספיידר סנס שלי מרגיש טיפה אגוצנטרית – ברור שלא אני-אני חושב את זה, ברור שזה גם מין משהו שאומרים. דרווין אמר. דרווין אמר להרים ידיים (להרים ידיים), דרווין אמר להיות חזק כדי לשרוד (חזק כדי לשרוד). סליחה, זה היה ג'ון.
מתוך וויקיפדיה
בכל מקרה, אנחנו צדים ומלקטים סימנים. אנחנו הולכים לנו, פה מרימים גרגיר שאומר "אגו", שם צדים ממותה שכתוב עליה "צנטריות". סו פאר, סו גוד. אבל אז, אחרי עוד כמה ימים, אנחנו שוב מלקטים גרגיר. על הגרגיר הזה לא כתוב "אגו", אבל זה מספיק קרוב בהקשר. ואז אנחנו יודעים שיש גרגרים שכשאנחנו רואים אותם, אנחנו יודעים לנחש שכנראה תיהיה שם אגוצנטריות. ובעצם לכולנו יש ספיידר סנס לכל הגרגרים שליקטנו, וכל הממותות שצדנו, עם כל מה שהיה כתוב עליהם עליהם.
למעשה אנחנו ציידים-לקטים של דפוסים.
איך אתם יודעים, כשמישהו בא ומכריז על עובדה, וטוען כמו ווינסטון פאקינג צ'רציל שככה הוא חושב, שהוא מתנהג באגוצנטריות. למה? כי ראינו יותר מידי פעמים אנשים שנתלים בענפים גבוהים, שלא להם, ומציגים את זה כאילו זה נולד מהם.
מתוך וויקיפדיה
אז סבבה, בהתחלה, זה היה סתם גרגיר. אבל עוד גרגיר, ועוד ממותה עד שהבנו איך "אגוצנטריות" נראית, נשמעת, מריחה.
אנחנו ציידים-לקטים של דפוסים. עושים לנו את האחד ועוד אחד שלנו על בסיס יומי, ומבלי להבין שזה זה. כל אינטרקציה שהיא, אנחנו פונים למאגר ממותות וגרגרים, בוחנים את ההתנהגות שלנו ושל הסביבה שלנו מול החנות בלוקבאסטר של הליקוטים וצייד שעשינו כבר.
וזאת, ליידיז אנד ג'נטלמנס, הבעיה של אותם משהוים מלמעלה.
מבחינתם, הם איבדו עכשיו שק מפוצץ גרגרים שמסביר להם 8.26% מהעולם שלהם עכשיו. וזה כל מה שהם מכירים בכל מה שקשור ל-8.26% האלה. פתאום, בתוך הדפוס מחשבה הזה, חסרה ממותה עם כיתוב "אני לגמרי מבין אותך, בנאדם". וממותה זה וורי ביג דיל.
ואפילו יותר גרוע מהממותה שהמשהו האחר לקח למשהו שלנו, מה קורה אם מאבדים עוד שק גרגרי-דפוס? פתאום איבדנו 12.81% מהדפוסים שלנו.
והרי, החיים האלה, כל כך הרבה דעות, כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה התנהגויות! לא סתם הכנסתי את דרווין ואת ווינסטון פאקינג צ'רצ'יל לתוך הסיפור הזה. אנחנו צריכים דפוסים כדי להבין איך להתנהג. בן אדם צריך לראות ולהבין מה שהוא רואה ולקשר את מה שהוא רואה למה שהוא מבין, כדי ללכת בג'ונגל התנהגויות הזה שאנחנו קוראים לו העכשיו.
דרוויניזם של דעות, זה נראה לי שם יותר מתאים.
והרי, מה קורה כשבאמת מאבדים, אם פתאום אתה הולך לטיול ביער, מצפה ללקט בדרך חזרה את הפירורי לחם ששמת. באמת, דאגת ל-ה-כ-ל. ואז אתה כולך מבסוט כי גילית פאקינג בית עשוי ממתקים, רק כדי לגלות שאיזה עורב אכל לך את הגרגרים (ככה הולך הסיפור?).
מתוך וויקיפדיה
שורה תחתונה, אין לך דפוס, אין לך דרך.
או, שאולי כדאי להפסיק ללקט?
//נדב מור