ימים קשים עוברים על עם ישראל ובייחוד על משפחות החטופים עם כל ההמולה התקשורתית סביב הנושא, שמצד אחד זה מעורר בי בחילה עד כמה אפשר להיכנס לקרביים של אנשים בזמנים הכי קשים, אבל מצד שני זה מעורר ההערצה לראות עם שלם עומד מאחורי שלושת המשפחות בתפילות ובתקוות שיחזרו הבנים בשלום. זה מספק הצצה נדירה ליכולת שלנו כעם לייצר סולידריות בעוצמה לאומית – מרגש.
בהמשך להמולה סביב פעולות צה"ל בשטחים בניסיון לאתר שביב של ראיה בכדי למצוא את הנערים הייתי שמח לחלוק קצת מהזווית שלי אחרי שירות של ארבע שנים בשטחים לרבות בחברון שנמצאת בכותרות בימים אילו ובחדשות לבקרים.
אני נתקל לא מעט בארגונים כאלו ואחרים שמציבים מראה מוסרית לנגד החיילים ומנסים לשפוט את דרכי המוסר שלהם ואת דרך פעולתם בשטחים ובכך מעוררים בי את הרצון הבלתי נשלט לדעת האם כל אותם ארגונים וחבריהם אכן מחפשים מוסר אמת או שמא תשומת לב מיותרת, ובכלל כמה מהם באמת שירתו בשטחים ומודעים למורכבות הרבה שקיימת בפעילות השוטפת של החיילים.
אני מודה ומתוודה שפה אני בוחר חד–משמעית, כקצין ששירת בחברון ופיקד על פעילויות, אני יכול לעיתים להבין לליבם שאכן להיכנס לבית בשלוש לפנות בוקר, להעביר משפחה שלמה לחדר אחד, להשאיר אותם ערים עד סריקת המגירה האחרונה הוא לא מעשה פשוט כלל, התחושות הן קשות וזה אף פעם לא קל להביט לילד בן חמש בעיניים מבעד לקנה – זה אפילו מצמרר וכואב עד דמעות, אבל לט'ס פייס איט! צריך תעצומות נפש גדולות והבנה שאותה פעילות שבעיניי אחדים נראית לא מוסרית – נעשית בצורה המוסרית ביותר – למה? כי במציאות המורכבת שלנו אין דרך אחרת לפעול מבלי למנוע רצח – פשוטו כמשמעו.
חייבים להבין את התמונה הגדולה – כי מתוך אלפי פעילויות בעלות אופי דומה, נדירות הפעמים שבהם צה"ל פגע בחפים מפשע – ובהתאם לזאת אפשר גם לספור את דעיכת הפעילויות החבלניות בשטחים ולגלות שאותן פעילויות מורכבות הצילו חיים בצד השני.
הערת צד: המציאות שלנו היא עובדה קיימת, קשה להסתכל לה בעיניים וקשה להבין שנצטרך הרבה מאד סבלנות ואורך רוח עד שיקום דור פלסטיני שיוכל לקבל את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – בדגש על היהודי. אני מקווה שאותו נער ערבי מנצרת עלית יהיה הרוב…
לסיכום, הייתי רוצה שכל אזרח ישראלי היה מכניס את עצמו לנעלי אותו חייל שנמצא באותן סיטואציות מורכבות, שכל אזרח ישראלי יבין עד כמה זה קשה – עד כמה צריך להיות מחושל ובעל ערכיות חסרת פשרות על מנת להחליט החלטות הרות גורל ולעיתים אף לשחק את אלוהים…הייתי רוצה שתבינו שכל לוחם בצה"ל חונך וטופח על ידי מפקדים שראויים לכך ( ואני מדבר על הרוב – תמיד יש יוצא מן הכלל ), אני זוכר שלפני שיריתי את הכדור הראשון במטווח הראשון המפקד שלי לימד אותי את "טוהר הנשק" ולימד אותי על האחריות הגדולה שניתנה לי וכך גם אני עשיתי לפקודי וכך גם עושים שאר המפקדים בצבא.
ושלא יהיה לאף אחת ואחד ספק - צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם ולא כי אני חושב ככה – אלא כי פעולותיו בתוך המציאות הכול כך מסובכת הזאת מוכחים לנו שוב ושוב שיש על מי לסמוך ויש מי שיגן עלינו בשעת צרה ובאופן המוסרי ביותר. אז תנו ללוחמים ולמפקדים שלהם לעשות את העבודה ובעזרת השם – הם יחזירו את הנערים הביתה.
//רואי פרנקל