אם את צריכה להתפנק עם משהו, איזה עידוד קטן; טיפה מהקסם של Aussie תסגור לך את הפינה. תוך 3 דקות, מסכת הקסם של Aussie, הופכת שיער פגום ותשוש לקסם של רכות וברק. הבלוגריות שלנו מספרות על 3 דברים שהן עושות ביום במשך 3 דקות שהופכות את היום שלהן למהמם. ממש כמו המסיכה של Aussie.
בסך הכל אני בחורה די שגרתית, תל אביבית נורמטיבית, עם עבודה, עם חברים. סטודנטית רגילה, חיים רגילים. קשה לי לקום בבוקר ללא כל קשר לכמות שעות השינה שלי בלילה, אוהבת לקרוא ספרים, לראות סדרות, מתה על יין, או בירה, אוכלת הכל, אוהבת בגדים ונעליים וריכולים. ר ג י ל ה.
אבל מה כן? שמתי לב שעם כל העיסוק ברשתות החברתיות גם העיסוק של כל אחד ואחד מאיתנו, בעצמו, מתעצם. כולנו עסוקים בלהראות לעולם כמה שאנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים-כל-יום-כל-היום, כמה שאנחנו ייחודיים ומיוחדים, כמה שההיא מתלבשת מגניב, כמה שנון ומצחיק ההוא, וכמה מוצלחת הזאת. כולם מחפשים את דקת התהילה שלהם בעולם הוירטואלי.
למה אני כותבת על זה? כי על המסך כולנו מציגים את ה"מושלם" לראווה, בקלי קלות, אבל כשדוגרי, התבקשתי לכתוב על שלושה רגעים שעושים לי את היום, השקעתי המון מחשבה, מה לא רק מצטלם טוב, נשמע טוב, סוחט לייקים, וסקסי, אלא מה באמת גורם לי לעצור את היום שלי לשניה אחת, ולהגיד: בשביל זה. בשביל זה אני פאקינג חיה.
1. למכונת אספרסו שלי לוקח שלוש דקות להידלק. בשלוש הדקות שזה מהבהב באור ירקרק בהיר אני מספיקה לצחצח שיניים פלוס להתלבש (חינוך תחת משטר צבאי, שלום). בוחרת כוס שמתאימה לתחושה שלי הבוקר (עייפה), חצי כפית סוכר, ערבוב ומחשבה.
הקפה שלי יודע לעשות הכל: הוא מארגן לי בראש את הלו"ז, המשימות, והחשוב מכולם, מעיר אותי. העיקר שכל בוקר מחדש אני אומרת לעצמי שאני חייבת כבר להכין עוגיות טעימות, להשקיע בעצמי קצת, שיהיה לי טעים עם הקפה. זה אף פעם לא באמת קרה, עדיין. העיקר שבאינסטוש יש לי כמה תמונות של כוס קפה. מסקנה: אולי, בעצם, אני לא מציגה רק מציאות בדויה.
2. השיר שלי. לכל אחד יש שיר. כזה שהוא נזכר בו ברגעי אושר, כזה שעושה לו נעים בלב. בגיל 17 התמיינתי למשלחת של הצופים: ביקשו מכל אחד להביא חפץ שמסביר הכי טוב את מי שהוא. אני החלטתי במקום חפץ, להביאדף עם מילים של שיר (דף זה דומם, ודומם זה חפץ!!). בכלל, אני תמיד קוראת את מילות השיר לפני שאני מחליטה אם אני אוהבת את השיר עצמו, והשיר הזה, והמילים שלו, פשוט מתחברים לי לכל סיטואציה שבה אני נמצאת, כבר עשר שנים. אני לא באה לשקר לכם, אני לא שומעת אותו כל יום כן?! אבל מוזיקה היא ללא ספק חלק בלתי נפרד משגרת היום שלי, וכשפתאום השיר מסתנן לפייליסט במחשב, יש סיכוי "שיכנס לי גרגר של חול לעין".
3. אני אמנם אשכנזיה מלאה, לבנה עד חצי שקופה, ורדרדה עם נמשים, לא משתזפת אלא מאדימה, אבל חולה שרופה על שמש. כשהיא בחוץ המצב רוח שלי בעננים. באמת שאין לי מה לפרט על זה יותר מדי, אבל אני אוהבת שאת שורפת לי את העיניים ומחממת לי את הגוף, אני אוהבת שאת זורמת טוב עם בירה ועם אוכל ועם חול (חול ים, אבל גם חו"ל זה אופציה) ושאת תמיד גורמת לי לחייך גם אם זה נובע מסתם סינוור.
אז יוצא שבבית קפה, פלוס השיר שלי ברקע, והשמש מעליי, זה הכי טוב שלי. תמיד הייתה לי תחושה פנימית שבתכלס, אני באמת מסתפקת במועט.
//מאיה שקדי