רק כשיצאה מאזור הנוחות שלה גילתה שיש עולם שלם בחוץ ושיש לה עוד הרבה ללמוד ולהתפתח ולהבין. שם, בין העננים, על כנף המטוס, כשהשמיים נצבעו כתום היא חשבה לעצמה שמי היא בכלל בכל היקום הזה? נקודה קטנה, ננו נקודה, ממש כמו אלה מלמטה.
הראש שלה בעננים והיא משפילה מבט למטה. רואה בתים פרטיים ובניינים ומכוניות שנוסעות. מלא מכוניות. לא להאמין שבתוך כל התמונה הזאת יש רגשות ויצרים. ופתאום זה מרגיש לה שהטייס מעיף אותה משם, מהמקום שהיא קוראת לו בית. שולף אותה מהכאוס היומי ולוקח אותה למקום אחר. כשהטייס אומר שעוד מעט ננחת, היא בכלל שומעת אותו אומר לה,
בואי תראי מקום שיעשה לך טוב.
ואחרי שהיא מגיעה למלון ומחליפה את החדר כי היא תמיד מחליפה חדר, (הפעם היה לה חשוב שהחלון ישקיף לים), היא יושבת במרפסת ושולפת את הסיגריות ששמורות לרגעים קטנים של אושר ומציתה לעצמה סיגריה שמשתלבת טוב עם הקפוצ'ינו שלה ונרגעת קצת. אבל רק קצת. כי מסתבר לה שהמחשבות האלה שלה, טסו ביחד איתה. ודווקא ברגע הקטן הטוב הזה, זיהו הזדמנות ופרצו לה לראש. אבל הפעם היא חייכה והן הבינו עניין ועזבו אותה במנוחה.
ובבוקר היא גילתה שגן עדן זה לא רק בספר בראשית שבאמת יש דבר כזה. את הדרך לגן עדן עשתה עם החדש שלה. ובזמן שהשיט את היאכטה ששכרו היא השתזפה גם עם חלק עליון, כי הוא אוהב פסי שיזוף. ככה הוא אמר לה. והיא לא הבינה אם אמר כי הוא באמת אוהב או שלא מתחשק לו שהיא תשתזף בחוץ ללא חלק עליון. נראה לה שמרן. שבתוך כל החזות המשוחררת והדיבור הפתוח שלו מסתתר לו פרימיטיב קטן. ואז חושבת שבעצם זה משהו שראתה בכל גבר שפגשה בחייה. מבינה את זה. לא משנה מה, בתוכנו אנחנו עדיין קנאים.
כשהגיעו לאי הקטן קלטה את החדש שלה בוהה בגבר מבוגר עם ספידו קטן, שנמצא בתוך קיוסק על המים, עם כובע ושיער שעולה כלפי מעלה. כמה דקות אחרי זה הוא יגלה שהשיער זה חלק מהכובע שלו ושמתחת לכובע יש בכלל קרחת. אבל המבוגר הזה, לא מרגיש קירח בכלל, נראה שטוב לו. אחרי שהוא מוסר עודף לתיירת הוא עוצר הכול כדי לתת חיבוק לאישה שלו. אישה שמבינה שיש לו עוד צרכים. אז החדש שלה בוהה במבוגר עם הספידו, וחושב לעצמו מה היה קורה אם היה מחליף את החיים שלו ועובר לספידו, מה רע למכור בקיוסק על המים ולדבר עם תיירות כל היום? חושב אולי שבקיוסק הזה מתחבא איזה חדר ביצועים קטן רק למקרה שיקרה, בטוח יקרה, דווקא מתאים לו לדבר עם אנשים שרואים רק פעם אחת בחיים, לחייך אליהם ולזרוק להם איזה טיפ להמשך הדרך.
איזה תענוג פה על האי הקטן, כל כך טוב שקשה להאמין שזה אמיתי, אבל זה אמיתי. כאן החיים מתנהלים בעצלתיים. הקדמה לא מעניינת, מה הוא צריך את החיים שלו האלה, עם כל הלחצים והעבודה התובענית והחובות ואפילו זאת שאיתו עכשיו, איך לומר, לא האישה שדמיין שתהייה לו, היא באמת בסדר והכול, אבל מרגיש שחסר לו משהו, לא יודע מה, לא מרגיש מספיק מאוהב וזה מייאש אותו כי הוא מפחד שאולי הוא איבד את זה, את הרגש של האהבה.
היא אומרת לו שהם צריכים לחזור, השעתיים שלהם עומדות לחלוף ושצריך להחזיר את היאכטה. צריכים לחזור לחיים שלהם. ולו מתחשק להגיד לה שתפליג לבד שהוא נשאר כאן על האי הזה.
רק שהמילים לא יצאו לו מהפה.
//אירית בן חמו